אני ייודע שזה די מוזר לדבר על פייסבוק במונחים של כישלון כאשר מדובר בחברה שעומדת להנפיק בשווי שקרוב למאה מליארד דולר ושיש לה 850 מליון משתמשים רשומים (יותר מעשירית מאוכלוסיית העולם). הפעילות היומית של מאות מליוני המשתמשים שלה מצליחה לאיים על ענקיות אינטרנט אחרות ולהשפיע על מדינות שלמות. פייסבוק היא הצלחה בכל מובן אבל למרות זאת, אפשר לראות שם את הניצנים של הקריסה של המודל שעליו היא פועלת.
טיפול פסיכולוגי באינטרנט מאפשר לאנשים שלא יכלו לקבל טיפול בקלות לקבל את הטיפול הזה. טיפול נפשי, ייעוץ פסיכיאטרי ופסיכולוגי בעברית דרך האינטרנט, ממטפלים מנוסים, ובזמינות גבוהה.
פייסבוק מציגה את ה Timeline שאמור להיות ריכוז כרונולוגי של החיים, אבל האם האינטרנט בעצם מתחילה לשבש את היכולת שלנו להתפתח רגשית ואישיותית? האם כל התיעוד האובססיבי הזה מתחיל להפריע?
טלהפסיכיאטריה הוא תחום חדש יחסית בעולם ובארץ. מכיוון שמדובר בתחום חדש שקשור בטכנולוגיה, הטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהר ממערכת המשפט ולכן אין למיטב ידעתי בארץ הרבה תקדימים ספציפים או התייחסויות ספציפיות בחקיקה לגבי טיפול באמצעות האינטרנט.
יש משהו שהאינטרנט עשה לסודיות בכלל, ולא רק לסודיות הרפואית: האינטרנט שינה את הדרך בה בעלי מקצוע חולקים מידע אחד עם השני ומתייעצים. בין היתר,מטופלים הגיעו למצב בו הם מבקשים ייעוץ אנונימי למחצה ממומחים בפורומים; כך, למשל, בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" באתר תפוז חולקים מבוגרים רבים את תסכוליהם, תוך ששם המשתמש שלהם מופיע לצדם. פעמים רבות עושים הם זאת כיוון שהם מוותרים מראש על הפרטיות, אך השאלה היא האם בכלל במצב כזה ראוי שהתשובה תהיה פומבית.
על google, גבולות, פרטיות, ועל איך אפשר להפוך את גוגל פלוס לרשת חברתית בעלת משמעות אמיתית עבורנו.