מגזין פורבס פרסם לאחרונה סדרה של רשימות על ההבנה, הטיפול והמניעה של התאבדויות. סדרת המאמרים הזו כמובן לא מכסה את כל מה שאפשר בנושא התאבדויות או אבדנות, אבל באופן יחסי הרי התקשורת לא עוסקת בתחום הזה אלא באופן שטחי ביותר ולכן יש מקום לכבד את המאמץ של פורבס.
פרוזאק (Prozac) היא התרופה הראשונה במשפחת תרופות שנקראת SSRI. תרופה זו היוותה בשנות השמונים פריצת דרך משמעותית כיוון שהיא מייצגת משפחת תרופות עם פחות תופעות לוואי מהתרופות הישנות יותר. התרופה הפכה פופולרית בארה"ב עד כדי כך שנכתבו עליה ספרים וצולמו סרטים.
מישהו שאל אותי לאחרונה שאלה קצרה: אתה יכול להמליץ לי על פסיכיאטר, שגם ידבר איתי, גם יתן לי תרופות וגם מקבל במכבי? השאלה הזו היא טובה ומתאימה כמובן לכל הקופות. התשובה לצערי מורכבת מעט יותר ממה שהיינו רוצים.
האמת, רציתי לכתוב רשימה על איך טיפולים כדאי לנסות כחלק מהטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ישנה הרבה בורות בעניין הזה, אפילו בתחום של הפרעות קשב בילדים.
אבל הפעם רציתי דווקא לכתוב על איך לא מנהלים טיפול בהפרעת קשב וריכוז.
נניח שאתם או מישהו קרוב לכם חושד שאולי יש לכם הפרעת קשב וריכוז. נניח שאפילו החלטתם שאתם רוצים לברר את העניין. איך אתם יכולים להתקדם בפתרון התעלומה כדי לדעת אם באמת יש לכם הפרעת קשב וריכוז או שמדובר במשהו אחר לגמרי?
בהמשך לרשימה משבוע שעבר על כמות התרופות, זו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?