סדרת מאמרים על אבדנות והתאבדות
מגזין פורבס פרסם לאחרונה סדרה של רשימות על ההבנה, הטיפול והמניעה של התאבדויות. סדרת המאמרים הזו כמובן לא מכסה את כל מה שאפשר בנושא התאבדויות או אבדנות, אבל באופן יחסי הרי התקשורת לא עוסקת בתחום הזה אלא באופן שטחי ביותר ולכן יש מקום לכבד את המאמץ של פורבס.
הטיפול באבדנות ובהתאבדויות הוא קשה, מתסכל ויותר מכל דבר אחר לא צפוי. זו רק חלק מהסיבה שגם אנשי מקצוע מתקשים להתמודד עם הבעיה הזו ורבים מעדיפים לעסוק בתחומים אחים. לדוגמא, בספר המפורסם ביותר בפסיכיאטריה, ה – DSM, התנ"ך של האבחנות, אין שום אבחנה פסיכיאטרית שנקראת אבדנות. גם אין שום מחקרים מסודרים על טיפולים תרופתיים שאולי יכולים להקל על אנשים עם נטיות אבדניות. למה? כי חברות התרופות לא מאפשרות לאנשים עם נטיות אבדניות להשתתף במחקרים, כדי שלא יתבעו אותם אם מישהו במחקר יתאבד. מבחינת חברות התרופות הן צודקות כמובן, כי מספיק שמישהו יתאבד במהלך בדיקת תרופה חדשה וכבר ה – FDA יתקע את פיתוח התרופה לשנים רבות.אפילו מרשה לינהן, מפתחת שיטת ה DBT לטיפול בהפרעת אישיות גבולית היא כמעט יחידה בין עשרות חוקרי הדיכאון והחרדה.
הקריאה מומלצת לאנשים שלא עוסקים באבדנות בצורה יומיומית (אני מניח שאלו שעוסקים בהתאבדויות מכירים את רוב הדברים כבר).
להלן רשימת המאמרים:
בעיית ההתאבדיויות של הרפואה חלק ראשון
בעיית ההתאבדויות של הרפואה חלק שני
האשה שעוצרת התאבדויות (הכתבה עוסקת בעיקר במרשה לינהן)
האנשים החולים שלא מעניינים את חברות התרופות
איך הצבא נלחם נגד בעית ההתאבדויות
אשמח לשמוע את התרשמותכם.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה