באמצע המאה העשרים ועד סופה, מטופלים עם דיכאון קליני קיבלו מענה רחב וממושך, לעיתים גם אשפוז בן כמה שבועות כחלק ממסגרת טיפולית שנועדה לאפשר מעקב, ויסות תרופתי הדרגתי והתחלה עדינה של תהליך ההחלמה.

אבל המציאות הרפואית והכלכלית השתנתה. כיום, אנחנו מעדיפים שרק מטופלים במצב הקשה ביותר או הסוער ביותר או אפילו אלו שנמצאים בסכנת חיים יכנסו לאשפוז, וגם אז לזמן הקצר ביותר האפשרי. שאר האנשים, עם אותם תסמינים עמוקים של דיכאון, נדרשים להסתגל לטיפול תרופתי חדש לבד, בבית, בתוך שגרת חיים שיכולה להיות עמוסה עקב עבודה, הורות או לימודים ובלי ליווי רפואי יומיומי.

במצב כזה, תחילת הטיפול שהוא לרוב התקופה הרגישה והמורכבת ביותר נופלת על כתפיו של מי שכבר מתקשה. והוא לא לבד מתקשה. גם בני המשפחה מוצאים את עצמם לעיתים קרובות מנסים להבין לבד מה צפוי, מה נורמלי, ומה מחייב פנייה לרופא.

מהניסיון שצברתי עם השנים, דווקא בשבועות הראשונים לטיפול התרופתי יש חשיבות עצומה להסבר, למעקב, ולשיתוף. ככל שהמטופל מבין טוב יותר מה צפוי, כך עולה הסיכוי שיתמיד בטיפול ויזכה לשיפור אמיתי.

כמה דברים על הטיפול התרופתי בתרופות לטיפול בדכאון

פעמים רבות עם המטופל מגיעים בני משפחה לפגישה הראשונה. בן או בת זוג, ילד בוגר או הורה יכולים להיות גם אלה שזיהו את המצוקה לפני שהמטופל עצמו הסכים להודות בה. כשהם שותפים לתהליך הם יכולים גם לתמוך בתהליך באופן מדויק ומרגיע יותר. כדי לעזור למטופלים ולבני המשפחה להתכונן טוב יותר לתחילת טיפול נוגד דיכאון, אפשר לשתף אותם בשמונה נקודות חשובות:

1. התרופה לא פועלת מיד
נוגדי דיכאון יכולים להיות יעילים מאוד אבל הם עובדים לאט מדי. השפעה ראשונית תיתכן לאחר מספר שבועות, אך ההשפעה המלאה נבנית לרוב תוך חודשיים עד שלושה. יש מי שיחוש הקלה כבר בהתחלה ויש מי שלא ירגיש דבר בשבועות הראשונים. זה טבעי. זה לא סימן שהטיפול נכשל.

2. מתחילים לאט
בכדי להפחית תופעות לוואי, נהוג להתחיל עם מינון נמוך. המינון עולה בהדרגה, לרוב לאורך שבועיים-שלושה. זה מאפשר לגוף להתרגל, ולרוב מפחית את הסיכון לתחושות לא נעימות כמו כאבי ראש, סחרחורת או בחילה.

3. תופעות לוואי לא מחייבות תמיד להפסיק
אם מופיעה תופעת לוואי מטרידה, ההמלצה היא לעיתים לחזור למינון הקודם ולהישאר בו עוד מספר ימים. ברוב המקרים זה מספיק. עם זאת, תופעות כמו פריחה, כאבים חריגים או קושי בנשימה דורשות התייעצות רפואית מיידית ולעיתים גם הפסקת התרופה.

4. לפעמים מוסיפים תרופה זמנית נגד חרדה
אנשים שמרגישים חרדה עזה סביב תחילת טיפול תרופתי ולא רק מהתרופה עצמה אלא גם מהשינויים שכרוכים בה. מטופלים אלו יכולים להיעזר בטווח קצר בתרופה נוגדת חרדה במינון נמוך. זה מרגיע את המערכת, מאפשר להתחיל את הטיפול ברוגע ואחרי מספר ימים ניתן לוותר על התרופה הנוספת.

5. לפעמים התרופה פועלת קודם על החרדה
אחת התופעות הנפוצות בטיפול היא שיפור מהיר יחסית בחרדה, לפני שנרשמת השפעה על הדיכאון עצמו. לעיתים, כשחרדה יורדת, עולה פתאום תחושת עצב קיומי. זה לא שהתרופה מחמירה את הדיכאון אלא שהיא מאפשרת לו לעלות ולבלוט לאחר שהחרדה שככה. זהו רגע שדורש תמיכה, לא החלפה מיידית של הטיפול.

6. השיפור עלול להיעלם – זמנית
ישנם מטופלים שמרגישים שיפור חד בשבוע הראשון לטיפול, ואז פתאום, סביב השבוע השני, ההשפעה נעלמת. זה קורה לעיתים בגלל שהכבד מסתגל ומתחיל לפרק את התרופה מהר יותר ורמתה בדם יורדת. אפשר להסביר מראש שזה לא כישלון. זו תגובה ביולוגית טבעית. אפשר להתאים את המינון בהדרגה, והתגובה הראשונית החיובית דווקא מנבאת הצלחה בטיפול.

7. כל תסמין מגיב בקצב אחר
ייתכן שתתחילו להירדם בקלות, אבל עדיין תקומו בבוקר עם מועקה. ייתכן שתתפקדו טוב בעבודה, אבל עדיין תרגישו חוסר טעם. הדיכאון נחלש בהדרגה ולא בצורה סימטרית. חשוב לא למהר להסיק מסקנות. כל שיפור קטן הוא צעד בכיוון הנכון. התהליך המלא יכול לקחת עד שלושה חודשים ואף יותר.

8. תנו לעצמכם זמן להתאושש
בתוך כל התהליך הזה, כדאי להימנע מקבלת החלטות דרמטיות או ממצבים של לחץ גבוה. לעיתים, חופשה קצרה מהעבודה או מהלימודים יכולה להקל מאוד. כאשר יש שיפור פיזי ונפשי אפשר לחזור בהדרגה לשגרה. לאט, בזהירות, ובתמיכה מתמשכת.

חשוב לזכור שהתרופה היא כלי אחד מתוך מכלול. השיחות, התמיכה, ההבנה של מה שעובר עליכם – כל אלה חשובים לא פחות. מציאת הטיפול המתאים דורשת לעיתים סבלנות, ולעיתים גם ניסוי וטעייה. אבל עם מידע נכון, שותפות טיפולית ותחושת ביטחון – אפשר לצאת מהדיכאון, ולחזור לחיים.