נניח שיש לכם פרוייקט מאד חשוב שאתם צריכים לסיים עד סוף השבוע. אתם יודעים שאתם צריכים להתמקד בפרוייקט ולהפסיק את כל הסחות הדעת שיפריעו למוח שלכם להתרכז בעבודה החשובה ולמרות זאת אתם ממשיכים לבדוק אימייל, לגלוש בפייסבוק, או להתעדכן בחדשות האחרונות ב Ynet. למה זה קורה לנו? מדוע כל הפיתויים האלו כל כך חזקים ומתגברים על הצורך האמיתי להיות פרודוקטיבים? למה אי אפשר פשוט לחכות עד לסיום העבודה?

גם לפני פרוץ האינטרנט לחיינו נמשכנו להסחות דעת, אבל במקרים רבים הן לא היו זמינות באותה מידה. אבל זו לא רק הזמינות של הגירויים שהופכים אותם לכל כך מגרים, אלא שהגירויים החדשים מתבססים על צרכים פסיכולוגיים בסיסיים שקיימים בתוכנו, ולכן הם כל כך אפקטיביים.

1. עבודה יצירתית לרוב מתרחשת לבד ואילו הסחות הדעת ברשת מספקות לנו קשר עם אנשים. כשאנחנו יושבים וצריכים לסיים את עבודת התזה או לתכנת פונקציה חשובה אך רגילה אנחנו עושים את זה לבד. כשאנחנו נכנסים לג'ימייל כדי לבדוק אם מישהו חשב עלינו או צריך מאיתנו אנחנו כבר לא לבד – יש שם קשר אנושי ולא חשוב אם היינו צריכים למחוק חמישים הודעות ספאם כדי לקרוא את ההודעה האמיתית היחידה. למעשה, מחיקת הודעות הספאם דווקא מחזקת את ההתניה החלקית של הודעת האימייל האמיתית היחידה (כי עבדנו קשה כדי ליצור את הקשר האנושי), ומחקרים מראים שהתניות חלקיות קשה יותר להכחיד.
2. עבודה יצירתית יכולה גם להיות מתישה ושוחקת וכל הסחות הדעת מאפשרות הפוגה. כשאתם נתקעים בזמן כתיבת מאמר אקדמי או בכשאתם מנסים לפצח איזה באג בתוכנה ואתם מרגישים שהמוח שלכם כבר לא יכול יותר, הרבה יותר קל לבדוק מה התעדכן בפייסבוק או אם יש סרטון מגניב חדש באתר כלשהו. המוח מעדיף לקלוט משהו חדש ולא להתעסק שוב ושוב במשהו ישן, אפילו אם הדבר החדש חסר ערך כמעט לחלוטין.
3. שינוי נושא יכול גם לרענן את המוח ולהגביר ריכוז. המוח שלנו מתקשה באופן טבעי להתרכז במשהו אחד לאורך זמן. תשומת לב ממוקדת היא פחות אפקטיבית מתשומת לב שמופנית לגירויים חדשים, גם אצל אנשים שאינם סובלים מהפרעת קשב וריכוז. לכן המוח שלנו 'גולש' מדי פעם לגירויים אלטרנטיביים כיוון שהוא לא יכול באמת לעסוק רק בנושא אחד.
4. התקדמות עקבית אך איטית ומייגעת יכולה לגרום לנו לתחושת חוסר אונים ותסכול, והסחות הדעת מאפשרות לנו להרגיש טוב או (במקרה של משחקים מזדמנים) גם לגרום לנו לתחושת השגיות רגעית. למעשה יש מחקרים שמראים שגלישה קצרה בפייסבוק יכולה לשפר את תחושת הערך העצמי אצל סטודנטים.
5. מבלי להכנס להגדרות של התמכרות, יש פעילויות מקוונות שהן ממכרות. כמו אנשים שמשחקים באנגרי בירדז, או אלו שמצייצים ללא הפסקה בטוויטר . אנשים יספרו לכם עד כמה המשחקים האלו ממכרים (גם אם הם לא התמכרו בעצמם כמובן), כך שאין ספק שחלק מהשירותים הללו מתוכננים מראש כדי לגרום לנו להתמכר.

מה לעשות עם הנטיה שלנו להיות מוסחים?

אחרי שהבנו את הגורמים הפיסיולוגים והפסיכולוגים שגורמים לנו להיות מוסחים בכזו קלות, אפשר לנסות ולעשות עם ההסחות האלו משהו – בעיקר על ידי מתן מענה לצרכים שגרמו לנו להיות מוסחים מלכתחילה…

1. אל תהיו לבד – תשלבו ביום שלכם פעילות חברתית, בין אם אלו שיחות טלפון, פגישות או אינטראקציות חברתיות. תקבעו מראש מתי הן משתלבות בסדר היום כך שתהיה הפרדה ברורה ככל האפשר.
2. תצמצמו את התסכול, על ידי חלוקת המשימות למשימות משנה שאפשר למדוד ולסיים בקלות ובכך תחושו תחושת הצלחה. במקום לקבוע מטרה כמו "לסיים את נושא X בלימוד לבחינה" אפשר "לסיים את דף Y". אחרי שתסיימו תדעו שהשגתם מטרה, ואפילו תצ'פרו את עצמכם אם יש צורך בכך.
3. תשפרו את יכולת הריכוז אם אתם מרגישים שאתם מתחילים להתפזר במיקוד תשומת הלב בפעילות קשורה אך שונה מהפעילות הקודמת. בצורה זו יכולת שמירת הקשב שלכם תשתפר.
4. אם אתם לא ממש יכולים להפסיק לשחק באנגרי בירדז או בכל פעילות ממכרת, תשלבו אותה ביום שלכם בצורה שלא תשפיע לרעה על סדר היום….

נסו את השיטות הללו, ואשמח אם תוסיפו פה בתגובות שיטות נוספות שמצאתם שעוזרות לכם.