(פוסט טכנולוגי)

בזמן האחרון אני חושב קצת על התופעה הזו שנקראת real time web. הכוונה היא למעקב בזמן אמת אחרי אירועים שמתרחשים במקומות שונים בעולם, עם אפשרות לבדוק כל הזמן מה קורה עכשיו, על מה מדברים עכשיו, מה עושים עכשיו. הדוגמא האחרונה והחזקה ביותר היא השימוש של חלק מהמפגינים האיראניים בשירותים כמו טוויטר לצורך עדכונים על המצב בשטח, בזמן שאמצעי התקשורת האחרים והמקובלים יותר לא הצליחו לדווח ולספק את הסחורה. מי שהתחבר ועקב אחרי מה שקרה בטוויטר, כולל ממשלת ארצות הברית, הצליח להרגיש חלק מהדופק המהפכני של הצעירים האיראניים האלו.

השאלה שצריך לשאול היא לא האם אפקט זמן אמת מרשים או משנה עולמות, אלא מה הערך של עדכון בזמן אמת עבור האדם הבודד. ברור לחלוטין שיש ערך בקבלת מידע בזמן אמת. ברור שאם מתרחשת מהפכה באיראן, רעידת אדמה בסן פרנסיסקו או מסיבת עיתונאים שבה מכריזים על הסכם שלום בין ישראל לסוריה (עלק), יש יתרון משמעותי לקבל מידע מהיר ולהיות 'חלק' מהעניין. מצד שני יש אנשים שמזדרזים להציג את טוויטר או עדכוני הסטטוס בפייסבוק כעתיד של האינטראקציה החברתית וכעתיד של עידן המידע ואני חושב שצריך לבדוק את האמיתות של הטענה הזו.

באירועים האחרונים שהתרחשו באיראן השתמשתי בחיפוש בזמן אמת באתרים כמו Twitter או FriendFeed אשר מאפשרים לתוצאות המיידיות לצוף ולהראות לי מה מתרחש. מבחינה חברתית ותרבותית אין ספק שמתרחשים כאן תהליכים משמעותיים. אבל ברמה האישית שאלתי את עצמי איזה ערך מוסף אני מקבל כאן ולא הצלחתי לקבל שום תשובה ברורה (אבל היי, אולי זה אני). ניסיתי לארגן את המחשבות על הסיבות שזמן-אמת לא השפיע עלי כמו שהוא משפיע על אנשים אחרים ואני אנסה לסכם אותן:

החיים שלנו לא קופצים מ'אירוע' אחד לשני. כשאני צופה בחגיגת המוות של מייקל ג'קסון, יש ערך עבורי לערוץ זמן-אמת שמצרף פרשנויות והערות של הצופים האחרים. המידע שמוצג בקונטקסט הזה הוא בעל ערך רב. אבל אם אני אעשה חיפוש עכשיו בטוייטר על מייקל ג'קסון, אני אקבל כמויות אדירות של מידע חסר כל ערך עבורי. כלומר, הקונטקסט הוא זה שמגדיר את הערך עבורי. יש זמנים שהקונטקסט נותן ערך לזמן-אמת, אבל רוב הזמן אין לזה כל ערך.

בדרך כלל מידע בזמן אמת לא מביא כל ערך. אם יש מהפכה באיראן אפשר לראות שמדווחים על כך בזמן אמת בטוויטר, כמה דקות אחרי שהמהפכה מתחילה. אבל המידע הזה רלוונטי אם אתה נמצא בתוך איראן, אם אתה קשור לאיראן באיזו שהיא דרך כי יש לך קרובי משפחה שם, או אפילו אם אתה איש תקשורת שצריך לדווח על מה שקורה באיראן. בעצם, כמות המידע שנשפכת והמקריות של התכנים שנקשרים על ידי אנשים דווקא לאיראן הופכת את המידע הזה לחסר ערך עבור רוב האנשים. נכון שדיון בטוויטר על איראן מאפשר לנו להרגיש משהו כלפי האנשים המסכנים שיורים בהם ברחובות, אבל האם יש לזה איזה ערך עבורנו?

קשה מאד לאמת ולהאמין למידע בזמן-אמת. המון אנשים כותבים הרבה דברים בטוויטר שמופיעים בזמן-אמת. בלי קונטקסט ובלי מידע על הכותבים אין לנו דרך לאמת את התוכן של המידע שמופיע שם, וזה מוריד בצורה משמעותית את הערך עבורי של המידע הזה. ברור לכולנו שיש לפחות שישה עשר סטראטאפים ישראלים שעוסקים עכשיו בפתרון בעיות המוניטין, האמינות והאמון של שירותי זמן אמת. הבעיה היא שמדובר במשהו מאד מורכב – במיוחד מפני שכל הדברים האלו (מונטין ואמינות) מבוססים דווקא על משהו שלוקח זמן רב ליצור. על תוכן בעיתון או פוסט בבלוג אפשר להגיב, להתייחס ולהעיר, דבר שמשנה את המונטין של הכותב. גם על תגובה בטוויטר או בפרינדפיד אפשר, אבל בדרך כלל האנשים האלו הם אנשים שיש להם מוניטין חיצוני, ממקומות שהם לא זמן אמת.

רק הבהרה: ערך הוא לאו דווקא מושג כלכלי. יכול להיות ערך רגשי, תרבותי או סוגים אחרים. המסקנה יכולה להיות שזמן-אמת הוא דבר מאד חשוב – אבל אף אחד עדיין לא הבין מה אפשר לעשות איתו. יכול להיות שבעוד חמש שנים, כאשר יקרו שינויים טכנולוגים, תרבותיים או חברתיים מסויימים פתאום יתגלה הערך של זמן אמת. בנתיים מדובר רק ביכולת טכנולוגית חסרת חשיבות אמיתית.