מגזין פורבס פרסם לאחרונה סדרה של רשימות על ההבנה, הטיפול והמניעה של התאבדויות. סדרת המאמרים הזו כמובן לא מכסה את כל מה שאפשר בנושא התאבדויות או אבדנות, אבל באופן יחסי הרי התקשורת לא עוסקת בתחום הזה אלא באופן שטחי ביותר ולכן יש מקום לכבד את המאמץ של פורבס.
הזיכרון הוא חלק חשוב מההגדרה "מי אנחנו". אנו מבססים התנהגויות על החוויות שעברנו בעבר, ישנן סכמות חשיבה שמבוססות על מבנים שלמים של זכרון ובסופו של דבר חלק משמעותי של האינטראקציה שלנו מול העולם מתבססת על זכרון.
תאוריית החלונות השבורים שעוסקת בהפחתת פשע, הפכה לפופולרית לרגע בעקבות ספרו של מלקולם גלדוול The Tipping Point . על פי התאוריה פשעים משמעותיים יותר יכולים להמנע על ידי הפחתת עבריינות קלה כמו ציור גרפיטי על קירות או השלכת פסולת ברחוב. גלדוול מייחס את הצניחה הגדולה בשיעור הפשע בניו יורק בשנות ה-90 של המאה העשרים למדיניות אפס-סבילות שנקטה המשטרה באותה תקופה, מדיניות שתאמה במלואה את תאוריית החלונות השבורים.