התעקשתי שלא להזדרז ולכתוב את דעתי על הרצח של האחות במרפאת קופת חולים כללית בחולון שהתרחש השבוע. התעקשתי לחכות, כי מה שקרה שם היה הפקרות. להזדרז ולכתוב זו גם היתה הפקרות. כי כולם מופקרים.
כל מי שיש לו ילדים שואל את עצמו בימים אלו שאלות מורכבות. איך מתמודדים עם הדאגה לשלום המשפחה והילדים, מה לעשות אם הבית או השכונה עולים בלהבות וכולם לחוצים, איך להסביר להם למה מפנים אתכם מהבית שלכם ואיך להתמודד עם ההשפעה של המצב עלינו ועל משפחתנו.
עד כמה התקשורת צריכה לעסוק בעולם בריאות הנפש בכלל ובפסיכיאטריה בפרט? בחודשים האחרונים יש עליה בעיסוק של ערוצי תקשורת שונים במה שקורה בעולם בריאות הנפש, וחלק מהדברים שמדברים עליהם נשמעים ממש בעייתיים.
אני כותב באתר הזה כבר כמה שנים. וגם יש לי חשבון פייסבוק, וטוויטר, וכתבתי ספר, ופורסמו כבר כמה טקסטים שלי בעיתון הארץ ובאתרים כמו ויינט. אבל בניגוד אלי, רוב הרופאים לא כותבים. עזבו כתיבת ספר, רוב הרופאים גם לא כותבים בפייסבוק דברים שקשורים למקצוע שלהם.
כמו כולם, גם אני נחרדתי לשמוע על התרסקות המטוס בהרי האלפים ועל מאה וחמישים הנוסעים שמצאו את מותם בהתרסקות. עוד יותר נחרדתי לשמוע שיתכן ומדובר היה בהתרסקות מכוונת של טייס המשנה. אבל למרות שאף אחד לא יודע את כל העובדות ויתכן שלעולם לא נדע את כל העובדות, עצוב לראות שהדיווחים בעיתונות העולמית קושרים את המעשה הנוראי למחלת הדיכאון שממנה לכאורה סבל הטייס בצורה יותר מדי פשטנית.
עוד שבוע נגמר ועוד רשימת לינקים טובים מרחבי הרשת שיעבירו לכם את הסופ"ש בעניין. לינקים בתחום המוח, הנפש וכל מני דברים שקשורים לזה.