על המלחמה המתקיימת נגד התרופות, על פופוליזם ועל כשלון הקונספציה ובעיקר, מה אפשר לעשות כדי שכל זה יתנהל אחרת?
מה הופך אדם לפסיכיאטר טוב? שנים. שנים שבהם אתה לומד את הדברים שאולי בסופם תהפוך לפסיכיאטר טוב.
כבר כתבתי פעם על נושא חוות דעת פסיכיאטריות וכל מני הבטים שלהן, אבל מכיוון שכל הזמן אנשים מפנים אליי שאלות בנושא, אני חושב שיש דברים שכדאי לחדד לגבי כתיבת חוות דעת רפואיות בכלל, וחוות דעת פסיכיאטריות בפרט.
העיתונים מדווחים שבימים הקרובים סגן שר הבריאות יחתום סוף סוף על צו המורה על ביצוע רפורמה בבריאות הנפש, פעולה קטנה שתביא סוף לסאגה מיותרת שנמשכת כבר 17 שנה ולכאורה תגרום למהפכה בשירותי בריאות הנפש במדינת ישראל. אבל המציאות כמובן הרבה יותר מורכבת ובתוך הרפורמה מסתתר לו גול עצמי קטן.
חיכיתי בכוונה לפני שישבתי לכתוב על "פרשת האח הגדול והכדורים הפסיכיאטרים". הסיבה לכך היא שכולנו צריכים לזכור שיש כאן מגוון שלם של אינטרסים שמתנהלים מאחורי הפרשה הזו ואין לרובנו את כל המידע הרלוונטי לגבי השאלה מי צודק ומי לא בויכוח. אבל יש כמה דברים שאפשר לומר גם בלי לדעת את כל הפרטים.
מאניה דפרסיה, אשר מוכרת גם כהפרעה דו קוטבית או הפרעה בי פולארית, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בשינויים משמעותיים ולפעמים גם קיצוניים במצב הרוח. אדם הסובל ממאניה דפרסיה נע בין קטבים של מצב רוח מרומם ופעילות יתר – הנקראים מאניה או היפומניה בשפה הרפואית – ובין תקופות של דיכאון המתבטא בירידה במצב הרוח, חוסר עניין והנאה מפעילויות והפרעה תפקודית ניכרת. משך תקופות הללו נע מכמה ימים ועד כמה חודשים. לעיתים תקופות אלו קצרות ומשתלבות בחייו של האדם והוא לא מודע שיש לו מאניה דפרסיה.