ארכיון (עמוד 103)
7 צעדים לטיפול עצמי בסביבת העבודה
איזון בין עבודה, משפחה והחיים הפרטיים שלנו תמיד היה אתגר עבורנו וכיום האתגר הזה רק הולך וגדל. ההשיגים הטכנולוגיים מאיימים להטביע אותנו בעומס המידע שהם מביאים עלינו. יום העבודה שלנו מלא בציפיה שאנו נוכל לבצע משימות רבות במקביל עם דגש על יעילות, יצרנות ויכולת להתחרות בעולם גלובלי.
האם פסיכיאטרים צריכים לעשות פסיכותרפיה?
בשנים האחרונות יש מגמה בתחום בריאות הנפש, לעשות חלוקה ברורה יותר בין שיחות לבין טיפול רפואי. הפסיכיאטרים מקבלים מטופלים להערכה פסיכיאטרית, למטרת טיפול תרופתי, וגם למעין סוג של טיפול שיחתי עם דגש רפואי ובמקביל הם מעבירים את הטיפול בשיחות למטפלים שאינם רופאים : פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, אחיות, רבנים וכל מי שמוכן להקשיב. כן, גם השכנה ממול ואולי גם הספר נכנסים לקטגוריה.
הבעיה העיקרית של הגדרות
ברפואה, לתיוג אנשים יש תפקיד חשוב. להגדיר אדם כחולה אמפיזמה (מחלת ריאות) מועיל שהוא מוגדר אחרת מחולה אסתמה (מחלה אוטואימונית עם ביטויים ריאתיים). אדם שמוגדר כסובל ממחלה דו-קוטבית יכול לקבל טיפול שונה מזה שמוגד כסובל מדכאון. אדם הסובל מפוביה יהנה מסוגים שונים של פסיכותרפיה מאלו שיקבל אדם שסובל מסכיזופרניה.
האם עבריינות קלה מעודדת עבירה על החוק?
תאוריית החלונות השבורים שעוסקת בהפחתת פשע, הפכה לפופולרית לרגע בעקבות ספרו של מלקולם גלדוול The Tipping Point . על פי התאוריה פשעים משמעותיים יותר יכולים להמנע על ידי הפחתת עבריינות קלה כמו ציור גרפיטי על קירות או השלכת פסולת ברחוב. גלדוול מייחס את הצניחה הגדולה בשיעור הפשע בניו יורק בשנות ה-90 של המאה העשרים למדיניות אפס-סבילות שנקטה המשטרה באותה תקופה, מדיניות שתאמה במלואה את תאוריית החלונות השבורים.
הסטיגמה של הטיפול: אני לא צריך טיפול, אני לא משוגע
בשנים האחרונות היתה תחושה של התקדמות משמעותית בקבלה ובהפנמה של התרומה האפשרית של יעוץ וטיפול נפשי. אבל כמעט תמיד קורים דברים שגורמים לי לפקפק בתחושה הזו. האירוע האחרון שקרה לי היה בזמן שירות מילואים שעשיתי לאחרונה. במילואים, כמו חלק גדול מהרופאים אשר עושים בישראל, איני עוסק בתחום ההתמחות אלא מתפקד כרופא כללי ביחידה צבאית.
