רבים עסוקים בשחיקה של הצוותים הרפואיים, בעומס הרב ובמחסור המתמשך במערכת הבריאות. כותרות העיתונות מייחסות לכך לפחות חלק משמעותי מהגורמים שהביאו לאחרונה לגל של התאבדויות של אנשי צוות רפואי. הפתרון האוטומטי הוא להציע לצוותים מערכות תמיכה טובות יותר. נשלח אותם לפסיכולוג. ואני אומר – אתם בכלל לא בכיוון.
הפסיכיאטריה הביולוגית נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות. תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בחזית הביקורת, אבל אם תחפשו באתרי האינטרנט הפופולריים תוכלו למצוא בכל שבוע איזו כתבה נגד תרופות להפרעת קשב, נגד אבחנה כזו או אחרת ועל הסכנות וחוסר היעילות של התרופות הפסיכיאטריות
יש כל מני סוגי דיכאון. יש דיכאון קל, יש דיכאון מאג'ורי ויש גם דיכאון לא טיפוסי, Atypical. אבל בניגוד לשמו, הוא נפוץ יותר ממה שחושבים ולכן כדאי להכיר גם אותו. בגלל שהתסמינים שלו שונים מהתסמינים של דיכאון קלאסי, אנשים נוטים לפספס אותו.
השאלה הזו נשמעת קצת מוזר, הרי איזה אדם יכול להיות מבואס כשהוא מצליח? מי לא אוהב לקבל מחמחאות על פרוייקט מוצלח בעבודה או פרסום של מאמר שהוא כתב ביזע בדמעות, או אפילו לקבל הרבה לייקים בפייסבוק על סטטוס כשהיא מספרת שהיא קיבלה קידום?
יש הרבה ספרים ומאמרי עזרה עצמית בנושא הפרעת קשב שעוסקים בתסמינים, בטיפולים ובאתגרים של הפרעת קשב. אפילו אני כתבתי כמה. אבל כדי להתמודד בצורה טובה עם הפרעת קשב חייבים להתמדד עם תחושת האשמה והבושה שמלווים התמודדות רבת שנים עם הפרעת קשב, אחרת כל הצלחה תהיה קצרת טווח.