החודש פורסמה המהדורה החמישית של ה DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי והעולם של בריאות הנפש כמרקחה. רבים חושבים שהוא לא טוב, אבל אני חושב קצת אחרת.
הגולש ג' (הפרטים המלאים שמורים אצלי) קורא באופן קבוע את הבלוג וביקש ממני לשתף את החוויות שלו מהתקופה שבה הוא התחיל טיפול תרופתי. אם יש לכם טקסטים שאתם רוצים לשתף גם אתם מוזמנים לשלוח אלי ואם הם יתאימו הם יפורסמו כאן בבלוג.
נושא שמטריד כמעט כל מי שהולך לטיפול פסיכותרפיה כזה או אחר. איך ומתי יודעים שהגיע הזמן להפסיק טיפול?
שאדם הולך לרופא, הוא לא מצפה שהשכנים, בני המשפחה או גופים אחרים יקבלו מידע על מצבו הרפואי בלי רשותו המפורשת. קוראים לזה סודיות רפואית והיא נועדה לשמור על פרטיות המטופל, ולאפשר החלפת מידע בטוחה. אך מה קורה כשגורמים זרים מתחילים לדרוש מאיתנו לותר על פרטיותנו?
עבור אנשים רבים, הרשת היא כמו בית. כמו בבית, אפשר לבנות שם מקום משלך עם נוכחות וחמימות של בית. כמו בחיים אפשר לעבור דירה ואפשר לשפץ. אבל בית אמיתי הוא לא רק קירות, אלא הוא המקום שלך ולא של הקבלן.