הרשימה הזו היא שחזור של רשימה שפרסמתי לפני חמש שנים (נצח במונחי האינטרנט) באתר שכבר לא קיים בשם הקולקטיב. העובדה שהאתר לא קיים, ומה שקורה ברשת בכל רגע נתון גרמו לי לפתע להזכר בפוסט הזה, להוציא אותו מה Wayback Machine של ארכיון האינטרנט ולפרסמו שוב. רלוונטי מתמיד.

———

אני ותיק במונחי אינטרנט. יש האומרים שאני יכול להיות מזקני השבט. אני זוכר את התקופה שעוד לא היו שכונות ב Geocities, ולי היה שם אתר אישי. אני זוכר את עלייתם ונפילתם של האתרים האישיים. לכל אחד יש בית, כך הם טענו. כל אחד יכול לבנות בית. ואני בניתי שם בית וקישטתי אותו. אחר כך בנו שם שכונות וערים ואני הרגשתי שיש לי שכנים מוזרים. כמה שנים אחרי זה גאוסיטיז עברו דירה ואני, אני עברתי בית. שכחתי איך היה הבית הקודם, אבל הוא לא שכח אותי.

את הבית השני שלי בניתי בעצמי. קראו להם אתרים אישיים פעם ואני שלא רציתי לקרוא לו אתר שוב פעם בניתי קירות וקישטתי את העמודים. ושמתי שם פרוייקטים שלא היה להם בית אחר ואנשים באו לבית שלי וביקרו בו והביאו כיבוד ומתנות. היה נחמד בבית לתקופה מסויימת, עד שהייתי צריך לעבור עבודה. וכשעברתי עבודה לא היה לי זמן לבית שלי, כי התחלתי במקביל לעסוק בבניין מוזיאונים, ושכונות שלמות. והבית ננטש. במקום לכתוב בבית שלי כתבתי במקומות אחרים ולאט לאט למדו להכיר את מה שאני כותב. ואני ביקרתי בבתים של אנשים אחרים ובשיכונים ציבוריים וכתבתי גם שם בספר האורחים. היו הרבה חברים, כי באותה תקופה המציאו את הבלוגים. ובלוגים כידוע אינם אתרים אישיים אלא משהו אחר לגמרי. ובלוגים כידוע, יש מליונים. לכל אחד יש בלוג הם טענו. ובאמת, כל אחד יכול היה לפתוח בלוג.

אחר כך היה כבר קשה לבקר אצל כל החברים באופן קבוע אבל אני לא הייתי מודאג כי המציאו את ה RSS. לכל אחד יש RSS הם טענו ובאמת, לכל בלוג כזה היה RSS שאפשר היה לעשות עליו מנוי ולהיות מעודכן. אבל אנשים התחילו לקנות דירות גם במקומות אחרים או לבנות דירות נופש ודירות למטרות עסקים. הם שמו את התמונות שלהם ב Flickr ואת הפרופיל העסקי ב LinkedIn, וגם דאגו לנוכחות בשכונות העוני החדשות. לכל אחד צריך להיות פרופיל אחד לפחות ברשת חברתית אחת לפחות, הם טענו. ובאמת, כל אחד שאני מכיר פתח פרופיל אחד לפחות ברשת חברתית. ואני צריך להשאר מעודכן בהכל.

כמובן שגם למשפצי הדירות הסדרתיים נמאס לשפץ כל שבוע דירה חדשה. הפתרון היה שיפוצי אינסטנט, שזו המצאה ישראלית ידועה שהועתקה או נגנבה על ידי הגנבים של Twitter והשודדים של Pinterest. ככה אתה לא צריך להשקיע בשיפוץ ומספיק שתשפריץ על הקיר שורת טקסט או תצמיד תמונה מדי פעם וכולם ידעו מה קורה איתך בכל רגע נתון. רק מה שהם לא חשבו זה שזה בסך הכל מוסיף עוד פסולת בניין לערימת הדירות שלנו שמפוזרת בכל רחבי הרשת.

ועכשיו באו החכמים ואמרו: לכל אחד יש בלוג, ופליקר, וטויטר, ופייסבוק ועוד חמישים בתים בכל רחבי הרשת. ואם הבית שלך הוא המוניטין שלך, כי זה מה שיודעים עליך ברשת אז אתה חייב לדאוג לעשות את זה בצורה מסודרת! לנהל את זה במקום אחד. כל אחד חייב חברת ניהול! ואז הקימו אפליקציות LifeStream, שהם בעצם מקום אחד שאוסף נתונים על כל הבתים שלך בכל רחבי הרשת לכתובת חדשה, ואנשים שרוצים לדעת מה קורה אצלך בבתים השונים עושים מנוי ומבקרים בבית החדש שלך. כולם חייבים חברת ניהול, כך הם אומרים.

אבל אני עצוב, כי אני לא רוצה חברת ניהול של מישהו אחר. אני רוצה לגור בבית שלי. אצלי. ולא בכתובת של מישהו אחר. אני רוצה שכל הבתים שלי ינוהלו על ידי, ולא אצל חברת ניהול או החברים של החברים שלי. כי הבית שלי הוא רק שלי. כי דברים שאני עושה הם שלי, ואני לא רוצה טובה של בעלבתים אחרים שיחליטו אם מותר לי או אסור לי בין שתיים לארבע. אני לא רוצה שפייסבוק יחליטו אם מותר לי לייצא את המידע שנוצר בבית שלי בחשבון שלי בפייסבוק לבית אחר שלי ברשת, רק כי הם רוצים לעשות עוד כסף. הרי זה הבית שלי והמידע שלי. לא של פייסבוק. שלי.

בני האדם רכושניים. בגלל זה הם צוברים רכוש ובונים בתים. ואנחנו לא אוהבים שהרכוש שלנו נמצא בידי אנשים אחרים. לכן אנחנו צפויים בקרוב לראות משהו חדש. חזרה למקורות. שיפוצי בתים. קוראים לזה ניהול מידע ומוניטין ואנחנו נעשה את זה בבית שלנו. יש טכנולוגיות שאמורות לאפשר את זה וקוראים להן צבע, שפכטל, רובע ופוליש. (סתם, קוראים לזה OpenID, DataPortability, API ועוד כמה ראשי תיבות.) ואנחנו נרכז את המידע שלנו שוב פעם בבית שלנו. לא באפליקציות פייסבוק או על ידי Social graph. רק שהפעם האתר האישי יידע לקחת את דמי השכירות והמידע מכל הבתים האחרים שלנו וישים את זה במקום שלו אנחנו קוראים לו בית. באתר האישי שלנו. כולם חייבים אתר אישי כזה, הם אומרים. זה ממש כמו בית.

מישהו צריך משכנתא?