יש דברים שמבינים רק בדיעבד. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך חוויה מסויימת וקשה לנו מאד לצאת החוצה, לעמוד בצד, להסתכל על ההתנהגות שלנו ולהצליח להבין מה בדיוק קרה שם. בדרך כלל אנשים צריכים מתווכים שיעזרו להם להגיע לאותן תובנות. זו הסיבה שמקצועות יעוציים כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מאמנים, יועצים ארגוניים וכדומה נמצאים בביקוש עולה.
פסח מתקרב. כל מי שעובד בחדר המיון של בית חולים כללי או בית חולים פסיכיאטרי יודע ומכיר את התופעה. לקראת החגים יש עליה קבועה בתחלואה ויש התפרצות של כל מני מחלות, המחלקות מתמלאות והלחץ גובר. גם אנשים שסובלים מדיכאון, מחרדה או מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית יודעים שהחגים הם תקופה קשה במיוחד, שיכולה לגרום להתפרצות של ההפרעה שלהם.
לפני כשבוע פורסמה הטיוטה הפומבית הראשונה של ה DSM-V. ה DSM הוא ספר האבחנות הפסיכיאטרי שמקובל במרבית העולם, ועוסק בהגדרות סטטיסטיות של אבחנות שונות בתחום הפסיכיאטריה. הגרסה הסופית אמורה להתפרסם בעוד כשנתיים. כמובן שסביב כל שינוי של קריטריונים לאבחנה יש מהומה כלל עולמית, כיוון שלהגדרות האלו יש משמעויות נרחבות שאינן רק רפואיות, כמו סביב נושאי ביטוח, מדיניות של מערכות בריאות, מחקר ועוד.
תשובה: בדיוק כמו כל אשה אחרת. יש המון מחקרים שעוסקים בהשפעה ארוכת הטווח של חיים עם הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים. אנחנו יודעים שהפרעת קשב יכולה להשפיע על השגים אקדמים, על קשרים חברתיים, על איכות השינה ואפילו קשורה בדפוסי התנהגות בעייתיים. אבל יש פחות מקרים לגבי החיים של אותם ילדים כשהם כבר מבוגרים.
למי שהצליח לפספס את הרעש האחרון במערכת, גוגל השיקו בשבוע שעבר שירות בשם Google Buzz, שתפקידו להוות מעין קומבינציה של הטרנדים החמים באינטרנט בתוך חשבון הדואר של Gmail (יכול להיות שפתאום הופיע לכם כפתור חדש מתחת ל Inbox). מי שכבר חווה את פייסבוק או טוויטר יבין את הרעיון בתוך כמה דקות. עולם הבלוגים התמלא בתגובות אוהדות או מתנגדות להבטים שונים בשירות החדש וגם לי יש כאלו, אבל הייתי רוצה להתייחס רק לכמה תובנות פסיכולוגיות על השירות.