היום יש חגיגה באינטרנט. פייסבוק מכריזה על השלב הבא של הפלטפורמה האינטרנטית שלה. מהיום פייסבוק מאפשרת לכל אתר באשר הוא להטמיע בתוכו מנגנונים של זיהוי מפייסבוק (תוכלו להרשם ולהשתמש בשם המשתמש שלכם מפייסבוק באתרים אחרים), אבל האתרים יוכלו גם לקבל מידע עליכם מפייסבוק כמו דברים שהגדרתם שם, ומהיום הנוכחות והפעולות שלנו בכל האתרים שמשתתפים תרשם אצל פייסבוק.
הדבר שאנשים מפחדים ממנו יותר מהכל, הוא לא לגלות שיש להם בעיה אלא שיידעו שיש להם בעיה. התופעה הזו כמובן בכלל לא קשורה לפסיכיאטריה, אבל דווקא בתחום הפסיכיאטריה היא בולטת במיוחד. אנשים לא מזדרזים לספר על המחלות שלהם, על המצב המשפחתי ועל בעיות כלכליות. יש איזו אמונה שאם ידעו על המצב שלנו מייד יתייגו אותנו תחת איזו כותרת, ויתנהגו כלפינו בהתאם.
נפתח בסדרה של רשימות קצרות וממוקדות שיעסקו בהבטים שונים של הפרעת קשב וריכוז. אני מקווה שאני אצליח לעמוד בתוכנית שלי ולתמרן בין כתיבת הרשימות לבין העיסוקים השונים שלי. יותר מדי דברים שמפריעים לריכוז….
מדי פעם אני מתכוון לפרסם כאן רשימות אורח ואם אתם מעוניינים לפרסם רשימה שכזו אנא פנו אליי במייל. היום אני מפרסם רשימת אורח בנושא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מאת ד"ר ארנון רולניק. מדובר ברשימה שפונה לאוכלוסיה מעט יותר מקצועית.
אחת השאלות שאנשים שואלים את עצמם, לא רק אבל בעיקר בהקשר של בריאות הנפש היא השאלה 'האם אני נורמלי?'. יש הרבה מאד הגדרות למהי נורמה ומי בדיוק נורמלי (לא שאפשר להגיע להגדרה מדוייקת, אבל נניח). בהקשר של ביקור אצל פסיכיאטר יש לנורמה משמעות שונה מאשר בביקור אצל המורה של הילד.