מערכת היחסים בין מצבים גופניים לבין מצבים נפשיים / פסיכיאטרים היא מורכבת ובעייתית. הרופא המטפל אף פעם לא יודע באמתאם מדובר בבעיה 'גופנית', במחלת נפש או בשילוב של השניים. יש פסיכיאטרים שמתמחים בתחום הזה, הנקרא consultation-liason psychiatry, ורבים מהם עובדים כיועצים פסיכיאטרים של בתי החולים הכלליים. התחום הזה, שעוסק בנקודת הממשק בין רפואת הגוף לרפואת הנפש נופל לפעמים בין הכסאות. יש גם תחומים אחרים שמשיקים, כמו רפואת כאב, או טיפול בפיברומיאלגיה.

הפסיכיאטריה נמצאת גם מחוץ לגדר. במדינת ישראל לדוגמא, היא לא נכללת בתוך חוק בריאות ממלכתי וקופות החולים אפילו לא חייבות להחזיק פסיכיאטרים. מסיבה זו אין פלא שהרבה פעמים חולים שידוע שיש להם מחלות פסיכיאטריות, מקבלים יחס טיפה שונה מחולים שאין להם לכאורה בעיה נפשית. מייחסים את הכאב בחזה לסימפטומים של חרדה, ואת הסימפטומים במערכת העיכול ללחץ ודאגה.

הערה: אני עושה כאן הפרדה מלאכותית לחלוטין בין מחלות גופניות למחלות פסיכיאטריות למרות שלדעתי אין הבדל. כמו שכל רופא  (פסיכיאטר או לא פסיכיאטר) יאמר לכם: לכל המחלות הגופניות יש הבטים נפשיים שמלווים אותם, ולמרבית המצבים הנפשיים יש סימפטומים גופניים רלוונטיים.

הנה כמה רעיונות כלליים להתמודדות ולמחשבה, גם של הפסיכיאטר וגם של רופא המשפחה או רופא המיון, עם חולה אשר מציג סימפטומים שונים ומגוונים:

יש להתייחס לסימפטומים אשר יכולים לרמוז על מחלה גופנית כסימפטומים של מחלה גופנית עד אשר הוכח אחרת. אני ממש לא חושב שצריך להפנות לפסיכיאטר אדם שמתלונן על כאבים בחזה "בגלל שיש לו חרדות" לפני שהוא עובר בירור קרדיאלי מתאים. יש הבדל גדול אם מפנים לפסיכיאטר בחורה בת 18 עם דפיקות לב, לבין אדם בן 55, מעשן כבד עם עוד כמה גורמי סיכון, שהגיע למיון עקב קוצר נשימה לפני ישיבה גורלית במשרד.

כבר יצא לי להקרא למיון בגלל אשה שנכנסה למיון בכוחות עצמה, אך סירבה להבדק, דיברה קצת לא לעניין והאחיות החליטו שזה 'מקרה פסיכיאטרי' כי היא לא הסכימה שיקחו לה מדדים. קראו לי ואני פשוט ניסיתי בסבלנות לשמוע מה יש לה לומר, עד שהיא הוציאה מכתב מהנוירולוג שלה שהסביר שמדובר באפילפסיה.

סימפטומים חריגים הם סימפטומים חריגים, ולכן צריך לברר אותם עד הסוף, גם אם מדובר במטופל עם עבר פסיכיאטרי.

יכול להיות שסימפטומים ביזארים בלי הגיון רפואי לא ידרשו בירור גופני מלא. אם מישהו מספר לכם ש"יוצאות לו קרני שמש מהעיניים", או שהוא צולע כי "הממשלה השתילה לו כור גרעיני ברגל שמאל", לא בטוח שצריך לעבור בירור מלא. מצד שני, חלק מהאנשים שסובלים מפסיכוזה נוטים לשלב סימפטומים גופניים בתוך הפסיכוזה שלהם וצריך להקשיב ולהשלים את התמונה באמצעות סימנים ובדיקות.

מחלות שונות שבהן יש כאב מגיבות לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון. תרופות טריציקליות לדוגמא משפיעות על הרגישות של הגוף לכאב. אם אדם לקח טיפול פסיכיאטרי והכאב חלף זה לא אומר בהכרח ש"הכל היה בראש". בהחלט יתכן שהיה ושיש כאב שהגיב לטיפול: היה לך כאב גב, כאב אמיתי שהגיב לטיפול תרופתי. גם אם זה טיפול פסיכיאטרי. תשאלו בכל מרפאת כאב.
מצד שני, צריך לזכור שמחלות גופניות רבות רבות מלוות בסימפטומים פסיכיאטרים והטיפול בהם יכול להסתייע רבות באמצעות טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי.

יש אנשים שעוברים בירור מקיף בגלל סימפטומים גופניים, כמו כאב, ירידה במשקל, שילשולים או כאבי ראש. לפעמים הבירור מקיף וכולל ביקורים אצל רופאים שונים, כולל ביצוע בדיקות והדמיות כמו CT ו MRI שעולים עשרות אלפי שקלים. חלק מהחולים האלו הופכים מדוכאים (תארו לעצמכם תהליך בירור כזה שכולל בדיקות חודרניות ונמשך פרק זמן ארוך). לפעמים, בגלל הדיכאון הם מקבלים טיפול נוגד דיכאון, וכל הסימפטומים שלהם חולפים. יש מצבים כאלו.

איך אפשר להסביר את התופעה בהתחשב שהסימפטומים הגופניים הקדימו את הסימפטומים הנפשיים? יש אנשים שאצלהם מצוקה נפשית מתבטאת קודם כל במצוקה גופנית. הראש הרי מחובר לגוף דרך חלק שנקרא צוואר. אצלהם זה עובד ככה. אצל אחרים זה עובד אחרת. זה לא אומר שהם לא סבלו באמת מכאבי ראש או שלשולים, זה לא אומר שהם דמיינו או היו משוגעים. אלו פשוט אנשים שהסימפטומים של הדיכאון הופיעו בתחילה בצורה של סימפטום גופני. חלק, עם טיפול מתאים, מגיבים היטב ומפסיקים להזדקק לטיפול נגד כאב, חוזרים לתפקוד מלא וממשיכים בחייהם.

הסיכום פשוט: אם אתם לא מצליחים למצוא הסבר פיסיולוגי עבור הבעיה שלכם, אין כל בושה לחפש גם הסבר פסיכולוגי. אנחנו בני אדם בסופו של דבר, ולא סתם מכונות.

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.