מתבוננים פנימה: דימוי גוף

דימוי גוף, על פי מחקרים פסיכולוגיים רבים, הוא מכלול התפיסות, התחושות והמחשבות שיש לאדם כלפי גופו. פרופ' תומס קש (Thomas Cash), אחד החוקרים המובילים בתחום, תיאר במחקריו כיצד דימוי הגוף אינו רק עוסק בהיבט הפיזי, אלא גם באמונות ובהשקפות שלנו לגבי ערכנו העצמי, המשויכות לחוויית הגוף. למרות שמאז ומעולם עסקה האנושות בשאלות של יופי, משיכה ובריאות, רק במאה העשרים החלה להתפתח ספרות מחקרית מקיפה על הנושא. דימוי הגוף, כפי שמדגישים פסיכולוגים רבים, הוא תוצר של שילוב בין גורמים ביולוגיים, חברתיים ותרבותיים.

כבר בילדות מתחילים ילדים להפגין מודעות כלפי הגוף שלהם. לפי מחקרים התפתחותיים, ילדים בגילאים צעירים נוטים להשוות את עצמם לחברים או לקרובי משפחה, ומגבשים אמונות ראשוניות לגבי “מה יפה” או “מה נחשב”. חוקרת בשם מריקה טיגמן (Marika Tiggemann), שחקרה את התפתחות דימוי הגוף אצל ילדים ובני נוער, מצאה כי השפעות תרבותיות, כגון תכניות טלוויזיה וסרטים מצוירים, יכולות לעצב את דימוי הגוף אפילו בגילים הרכים ביותר. כאשר דמויות מצוירות מציגות גוף "אידיאלי" – בין אם רזה באופן קיצוני או שרירי מאוד – עולה הסבירות שהילדים יקשרו תכונות חיוביות לאותו גוף, ויפתחו בהתאם שאיפה להידמות לו. לעומת זאת, דמויות סטריאוטיפיות המציגות עודף משקל, לדוגמה, מוצגות פעמים רבות באור שלילי או מגושם. כך מוטמעים מסרים המניחים ש”נראות” מסוימת היא טובה, ושאחרת איננה רצויה.

בגיל ההתבגרות, דימוי הגוף הופך לנושא מרכזי ומשפיע במיוחד. בתקופה זו, שינויים הורמונליים פוגשים נורמות חברתיות נוקשות, והצורך להיות מקובל או לעמוד בסטנדרטים של יופי עולה לדיון כמעט על בסיס יומיומי. ישנה שונות ניכרת בין מתבגרים שונים – חלקם נוטים לייחס משמעות גדולה יותר למראה החיצוני, וחלקם מצליחים לשמור על איזון בריא בין הרצון להשתלב חברתית לבין הקבלה העצמית. אך ברוב המקרים, הדימוי העצמי הכללי תלוי במידה מסוימת בדימוי הגוף. למשל, ישנם מחקרים שהראו כי מתבגרים רבים חווים לחץ רב לשמור על מבנה גוף מסוים – דק או שרירי – כדרך לזכות בהערכה חברתית. במחקר של הפסיכולוגית שרה גרוגן (Sarah Grogan) הודגשה העובדה שדימוי גוף של נערות מושפע מאוד מהמדיה, בעוד שבנים מושפעים רבות מהסביבה הספורטיבית ומרשתות חברתיות המציגות גברים שריריים ו"בנויים" באור אידיאלי.

הדימוי הזה מלווה אותנו גם בבגרות. לא תמיד אנו מודעים לתפקידו בחיינו, אבל הוא שזור כמעט בכל אינטראקציה. דימוי גוף משפיע על התנהגותנו היומיומית בדרכים מגוונות: לבוש, בחירת פעילות פנאי, הרגלי אכילה, התנהגות חברתית, ואפילו האופן שבו אנו בוחרים עבודה או בני זוג. לעיתים, דימוי גוף חיובי מעודד אותנו לגלות אומץ ולנסות דברים חדשים – כדוגמת ספורט אתגרי, חוגים או הופעות פומביות – בעוד שדימוי גוף שלילי עלול לגרום להימנעות מהזדמנויות, פחד מדחייה או משיפוט, ואף רצון להיעלם ברקע.

אם נתבונן על האופן שבו עולם התרבות והמדיה מתייחס לדימוי הגוף, נגלה שאין כמעט תוכנית טלוויזיה, סרט הוליוודי או פרסומת אשר אינה מציגה איזשהו סטנדרט יופי. מרבית התעשייה נשענת על דימויים של אנשים עם פנים וגוף התואמים אידיאל צר יחסית: רזון אצל נשים, ושריריות או רזון אתלטי אצל גברים. כשאנו צופים בדמויות הראשיות, המוצגות פעמים רבות באור של הצלחה, כוח ומשיכה, עשויה להתעורר בנו התחושה שהדרך אל האידיאל היא בהכרח קלה או טבעית, ושעלינו "להתאים" למודל. בספרה הידועThe Beauty Myth”, הסופרת נעמי וולף (Naomi Wolf) תיארה כיצד נשים במערב חשופות ללחץ אדיר לשמור על מראה מסוים, והן עשויות לבסס את תחושת הערך העצמי על מידת הקרבה לאותו אידיאל. לצדו, מחקרים עדכניים מדגישים כי גם גברים חווים בשנים האחרונות לחצים דומים, הנוגעים למידת השריריות, המשקל ואחוזי שומן.

הדיון בדימוי הגוף לא נעצר רק בגוף כמבנה פיזי, אלא נוגע גם בקשר עמוק בין הגוף לנפש. פילוסופים ואנשי רוח התווכחו שנים על השנים לגבי השאלה האם הגוף הוא כלי בלבד, או שמא הוא ממלא תפקיד מרכזי בזהות האדם. בימינו, ברור שכאשר אנו מדברים על דימוי גוף, איננו מתכוונים רק למראה החיצוני אלא גם לתחושות ולחוויות קיומיות. ישנה אמירה מוכרת בפסיכולוגיה, לפיה הגוף הוא שפה – האופן שבו אנו נושאים את עצמנו, מתלבשים, זזים ומדברים עם העולם. וכאשר אנו לא מרגישים בנוח עם הגוף הזה, הקושי חוצה גבולות של גיל, מגדר או מוצא אתני.

במרוצת השנים, הופיעו גם ביטויים תרבותיים שונים המייצגים שינויים בדימוי הגוף הקולקטיבי. לדוגמה, בספרות הישראלית והעולמית אפשר למצוא דמויות נשים וגברים המתנגדים לתבניות היופי המקובלות, ומובילים מהפכה ביחס לעצמם ולגופם. מהצד השני, יש ספרות וטלוויזיה המתארות בדיוק את הסבל והשבר שנולדים מתוך נסיון נואש להתאים לתקן לא מציאותי. אחת הדוגמאות המוכרות היא בספרות הנוער העכשווית, שבה גיבורים וגיבורות לעתים קרובות מתמודדים עם משברים הקשורים לדימוי גוף, וכך יכולים הקוראות והקוראים הצעירים להזדהות ולשאוב השראה או ניחומים.

אחת הדילמות המרכזיות בתחום היא השאלה: עד כמה המדיה והחברה צריכים לשנות את הסטנדרטים שלהם, ועד כמה האחריות מוטלת על הפרט? האם נכון להאשים את הפרסומות וקמפייני היופי ביצירת דימוי גוף שלילי, או שמא יש מקום לאחריות אישית בהבנת הגוף והנפש? מצד אחד, מדובר כאן בתופעה מערכתית, הקשורה לתרבות הצריכה ולהגדרות חברתיות נוקשות. מצד שני, כל אדם מגבש את דימוי הגוף שלו בהתאם לניסיון חייו האישי, לחינוך שקיבל ולפרשנות שהוא נותן למה שרואות עיניו ומרגישה נפשו. לא קיים פתרון אחד, אבל עצם ההבנה שההקשר הוא רחב ושאנו לא פועלים ב"ואקום" עשוי להאיר את השיח בנקודת מבט עשירה יותר.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

אנונימי: שלום, אשמח להתייעצות אחי בן 21 ובשנים האחרונות הוא היה מאובחן בדיכאון וחרדה, ובגלל שהמחלה הזאת הוא היה בקשר...

חזי: האם קיים איזו טבלה לגבי יחס משקל/מינון של ויונס. שיקצר את תהליך הניסוי והטעייה. בפרט שההמתנה לרופא היא ארוכה....

דוד: יש,לי בעיה דומה של בת שלא מוכנה לקבל טיפול. היא עברה לחו"ל - פריז, לפני 4 חודשים ופוטרה לפני יומיים. לצערי זה לא...

עדן: היי יש לבן זוגי אח שקטן ממנו בשנה והרבה זמן ( כבר שנה) שהוא לא מוצא את עצמו , מובטל , מתפטר מעבודות כל הזמן ,...

נעמה: הדגש על תפקוד ותפקוד כמטרה טיפולית וחזות הכל התחיל אצל המטפלים.

עינב חדד: הפסקתי את הויפאקס 75 XR לפני 5 ימים לאחר הרבה שנים שלקחתי את הכדור וגם הרופא אמר לי להפסיק בבת אחת זה לא מסוכן?

s.p: אחד הדברים שאני ממש מוטרדת מהם בנוגע להפרעת קשב, זה שנוירולוגים ופסיכיאטרים (שהם רופאים!) לא מפנים לבדיקות דם...

פלונית: יש לי גיסה שנכנסה לדיכאון לאחר הלידה של הבת שלה ובייחוד לאחר שקיבלה איבחון על כך שהיא על הרצף האוטיסטי (הבת). ...

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.