יש מעטים מדי בארץ שלא מכירים מישהו. מישהו שנפגע במלחמה הזו בעצמו. מישהו שבן משפחה שלו נחטף. מישהו שבת משפחה גוייסה למילואים בצו שמונה ומשרתת עכשיו בחזית הדרומית או בקו הצפון. מישהו שפגש אנשים שנפצעו באחדמבתי החולים ונחשף למראות קשים או סיפורי גבורה וזוועה. מדינה שלמה שטראומה נגעה בה.
על חיים שלמים של המתנה למשהו שיקרה. על הצורך שלנו לחכות כשהחיים בנתיים חולפים סביבנו. ועל הרגע שמגיע סופסוף.
פרצוף של אשה על המסך שלכם.ן. העור שלה חיוור, השפתיים מלאות, עיניים ירוקות בוהות בכם. מוזיקה מתחילה לנגן וטקסט מופיע על המסך: "איך חרדה יכולה להראות". כשהמוזיקה ברקע היא מציגה את המילים שעוברות על המסך: מתנתקת. כוססת ציפורניים. נושכת את השפתיים. רועדת בלי סיבה. גלי חום.
סכסוכים בין אנשים הם חלק טבעי בהתנהלות האנושית. אבל כשאת.ה המנהל.ת זה נופל תחת האחריות שלכם.ן ואם לא תלמדו להכיר את עצמכם.ן יהיה לכם.ן קשה להתקדם הלאה.