על הקשר בין השמנה לבין תרופות נוגדות דיכאון,על החלק של הרופאים ועל החלק של המטופלים. וגם בקשה לעצה מכם.
בניגוד למה שרבים חושבים, עצב ודיכאון אינם אותו דבר. חלק מהסיבה לבלבול היא שעצב יכול להיות חלק מדיכאון אבל דיכאון לא חייב לכלול עצב.
לפעמים, יש הכרח לומר את המובן מאליו, ולו רק בגלל שמה שמובן מאליו זה לא תמיד הדבר שאנשים עושים. אחסוך לקצרי הרוח את הקריאה ואומר זאת בבירור: אם אתם סובלים מדיכאון לא ממושך מדי, אתם צריכים ללכת לטיפול פסיכולוגי ולקחת טיפול תרופתי במקביל. נקודה.
על הדילמה הרפואית סביב משא ומתן על אבחנות וטיפולים, ובעיקר במקרה של הפרעות קשב.
אחת השאלות הכי קשות ששואל עצמו אדם שסובל מדיכאון הוא איך עושים את כל הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהדיכאון. בסופו של דבר יש המון דברים שאדם שסובל מדכאון צריך לעשות. צריך ללכת לפסיכיאטר, ללכת לפסיכולוג, לקחת תרופות, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה. איך מוצאים מוטיבציה לכל זה?
יש המון שיטות טיפול: גם טיפול פסיכיאטרי וגם טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה, ביופידבק והיפונזה, תרופות ודמיון מודרך ועוד ועוד. כל האנשים, ללא יוצא מהכלל, לא פונים לטיפול כאופציה ראשונה כשמתעוררת אצלם בעיה והם מתמודדים עם קושי כלשהו. הם מנסים להתמודד לבד או בעזרת חברים ומשפחה. במקרים רבים זה מספיק אבל כשלא, איך יודעים שהגיע הזמן לפנות לטיפול?