בשבועות האחרונים ישנה התעוררות חולפת של כתבות בערוצי מדיה שונים בנושא טיפול נפשי ברשת. אחת הסיבות להתעוררות הזו (אני מניח) היא פעילותם הנמרצת של מערך יחסי הציבור של שיבא, בעקבות המרפאה החדשה שפתחנו לטיפול נפשי מקוון. אבל הדיווח לצערי נוטה לעסוק בחלקים הפופולריים יותר והפיקנטים של הטיפול ופחות בפוטנציאל של טיפול נפשי מקוון להיות גורם מדרבן עבור כל תחום הטיפול.
לפני כמעט שמונה חודשים יצאתי למסע ארוך ומפרך שמטרתו היחידה היתה שדרוג האתר דברים שעוברים לי בראש. אחד התחביבים שלי הוא עיצוב אתרי אינטרנט.אני מה שקרוי בשפת החמישיה הקאמרית 'חובב אבל מבין'. עיצבתי בעבר כמה וכמה אתרים, ואפילו לימדתי בשנקר במשך כמה שנים סמנריון דו שנתי. אז חשבתי שזה יהיה ממש פשוט.
מאות מתמחים התפטרו והמדינה נאבקת בהם בלי להקשיב לטענות שלהם. מחשבות בעקבות שביתת הרופאים על מערכת הבריאות הישראלית. או: למה גם אם המתמחים לא יתפטרו כל הציבור הפסיד
יש משהו שהאינטרנט עשה לסודיות בכלל, ולא רק לסודיות הרפואית: האינטרנט שינה את הדרך בה בעלי מקצוע חולקים מידע אחד עם השני ומתייעצים. בין היתר,מטופלים הגיעו למצב בו הם מבקשים ייעוץ אנונימי למחצה ממומחים בפורומים; כך, למשל, בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" באתר תפוז חולקים מבוגרים רבים את תסכוליהם, תוך ששם המשתמש שלהם מופיע לצדם. פעמים רבות עושים הם זאת כיוון שהם מוותרים מראש על הפרטיות, אך השאלה היא האם בכלל במצב כזה ראוי שהתשובה תהיה פומבית.
על google, גבולות, פרטיות, ועל איך אפשר להפוך את גוגל פלוס לרשת חברתית בעלת משמעות אמיתית עבורנו.
רשימת אורח של עו"ד יהונתן קלינגר על המעמד המשפטי של כתיבת ביקורות בעד ונגד הרופא או הפסיכולוג המטפל שלך באתרים ופורומים שונים ברשת.