סערת הטוויטר ששוטפת את העולם המקוון לא נרגעת ונראה שגם אני צריך להמשיך ולשפוך דלק על האש הזו. שמעתי הבוקר באחת מתוכניות הבוקר ברדיו את המנחים מקריאים טוויטים בסגנון "מה אכלתי לארוחת הבוקר", וצוחקים במבוכה וזלזול. כבר כתבתי על כך בפוסט הקודם, אבל לא צריך להתרגש, הרי ברור שמדובר בטריק פסיכולוגי שמטרתו לעורר מהומה ולהתחיל דיון.
חלק גדול מאלו שגולשים באינטרנט נחשפו בדרך כלשהי לתופעת twitter. למרות שבארץ יש ככל הנראה לא יותר משלושת אלפים מכורים קבועים, הם עושים רעש כמו שלוש מאות אלף. לברק אובמה יש 900000 עוקבים בטוויטר, לאשטון קוצ'ר יש יותר ממליון ולי יש רק עשרה. אבל אני חושב שהשאלה הגדולה ביותר, זו שכל אלו שעדיין לא התחברו שואלים את עצמם וזו שאלו שהתמכרו לא טרחו לשאול, היא למה אנשים משתמשים בטוויטר?
ביום ראשון האחרון הוזמנתי להרצות בכנס Com.Vention של עיתון דהמארקר על הפסיכולוגיה של האינטרנט. להרצות על הפסיכולוגיה של האינטרנט זה בערך כמו להרצות על פוליטיקה. לכל אחד יש דעה מגובשת והנושא כל כך רחב שאי אפשר לדעת מה התכוון מזמין ההרצאה כשהוא הזמין אותי. ביקשו ממני לצרף סיכום של ההרצאה, אז הנה התקציר, או הסיכום. אני מזכיר לכם שההרצאה עצמה כנראה יותר מעניינת ומהנה מהטקסט.
בעיני הבעיה העיקרית בדיונים שמופיעים על הצלחה של אפליקציה טכנולוגית זו או אחרת היא שהדיון נתקע כמעט תמיד ברמת פני השטח של האפליקציה או ברמה שמתחתיה. אנחנו יכולים לדון האם הממשק של האפליקציה הפופולרית טוב יותר, נעים יותר, או זורם יותר מהממשק של אפליקציה שפחות פופולרית. להבדיל, אנחנו יכולים להסביר את הפופולריות הזו מתוך תצפית על צרכים של אנשים. למרות שאני בדרך כלל לא נוטה לכתוב כאן על דברים טכנולוגיים יותר, אני רוצה לנסות ולבדוק אתכם כאן כמה רעיונות שאני חושב עליהם לאחרונה.