סערת הטוויטר ששוטפת את העולם המקוון לא נרגעת ונראה שגם אני צריך להמשיך ולשפוך דלק על האש הזו. שמעתי הבוקר באחת מתוכניות הבוקר ברדיו את המנחים מקריאים טוויטים בסגנון "מה אכלתי לארוחת הבוקר", וצוחקים במבוכה וזלזול. כבר כתבתי על כך בפוסט הקודם, אבל לא צריך להתרגש, הרי ברור שמדובר בטריק פסיכולוגי שמטרתו לעורר מהומה ולהתחיל דיון.

בפוסט הקודם (הפסיכולוגיה של טוויטר, חלק I) כתבתי שטוויטר במיוחד (וגם שאר הרשתות החברתיות) פועל על צרכים של השתייכות וקשרים אנושיים. הממשק של טוויטר מאד פשוט לכאורה (לפחות עבור משתמשי אינטרנט ותיקים), אבל בניגוד לפשטות של הממשק יש כאן רבדים נוספים שהופכים אותו שונה מהמערכות הקהילתיות האחרות שקיימות ברשת.

פסיכולוגיה וחרדה לא נפרדים לעולם.
כמו שאר הרשתות החברתיות, טוויטר עובד גם על רמות גבוהות יותר של צרכים אנושיים מעבר להשתייכות לקהילה. צרכים כמו תחושת ערך עצמי או רצון לקבל הכרה מהסביבה מקבלים חיזוק והרגעה כשאתם משתמשים בטוויטר, על ידי קבלת תגובות לפעולות שאנחנו עושים. שימוש קבוע בטוויטר עושה משהו אחר – הוא עוזר לאנשים 'נורמליים' להרגיש לרגע כמו סלבריטאים. בגרסה הפשטנית ביותר של המנגנון הפסיכולוגי שפועל כאן, טוויטר מאפשר לכל אדם לחוש נערץ. תחשבו לרגע איזו תחושה משכרת יש כשאנשים אחרים באמת מתעניינים בכל פריט מידע זערורי על החיים שלנו, רק שהפעם אנחנו יכולים לדעת על כך באופן כמעט מיידי (RT אומר לכם משהו?). התחושה הזו אפילו מחוזקת במכוון בטרמינולוגיה של האתר: בכל מקום כתוב שיש לנו כך וכך אנשים שעוקבים אחרינו (Followers). אנשים שבאמת רוצים לדעת מה קורה לנו. מה קורה לי. אתם. אלו שגרים בקריית ביאליק.

ורק בינינו, מי לא רוצה לפעמים עדת מעריצים קטנה?

'אני חושב משמע אני קיים' הופך ב 140 תווים ל'אני מצייץ, משמע אני קיים'. והוא ביטוי של התרבות הנרקיסיסטית המודרנית. מדובר בביטוי של חרדות בסיסיות שכל פסיכולוג ופסיכיאטר מכיר, כמו חרדת נטישה וחרדת הכחדות. בפנים כולנו מפחדים שאנחנו לא שווים מספיק. אם 'עוקבים אחרי בטוויטר סימן שאני קיים'. אני חשוב, אני טוב מספיק. אלוהים אדירים, אפילו אוהבים אותי! וזה לא חשוב בכלל שהסיפוק הוא מיידי וזמני. זה גם לא חשוב שכדי לשמר את הסיפוק ולהמשיך להרגיע את החרדה צריך לצייץ שוב ושוב. מה שחשוב זה שאנחנו סוף סוף יכולים להרגיש שאוהבים אותנו.

או במילים אחרות, עדת מעריצים תמיד טובה לתיחזוק האגו. לפחות לחמש הדקות הבאות.

יחסים לא סימטרים
עוד דבר שמבדיל את טוויטר מהרשתות החברתיות היא המאפיינים של היחסים החברתיים. בפייסבוק מדובר ביחסים סימטריים, כך שבכל פעם שאתם מוסיפים "חבר" גם אתם מייד מתווספים לרשימת החברים והעידכונים שלו. כלומר, הדרך היחידה לקיים קשר בפייסבוק היא אם שני הצדדים רוצים אותו. קיימות שתי אפשרויות: או שיש קשר הדדי או שאין קשר בכלל.

טוויטר דומה יותר לקשרים בעולם הלא וירטואלי. המנגנון מאפשר קשרים א-סימטריים, כמו לעקוב אחרי אדם שלא עוקב אחריכם. נניח שמאד חשוב לכם לדעת מה ברק אובמה עושה אבל ברק אובמה לא יכול לעקוב אחרי כל מה שמליון העוקבים אחריו עושים. לנו ברור שלא לכל הקשרים שלנו יש אופי זהה. כי הקשרים עם בני משפחה ועם חברים שונים קשרים עם לקוחות ועניין בדברים שאנשים מרוחקים יותר עושים, כמו אנשים ידועים. נכון שגם בפייסבוק יש אפשרות ל fan pages, אבל רוב האנשים לא משתמשים בפייסבוק בצורה הזו. מדובר בהבדל בפסיכולוגיה הבסיסית שעליה מבוססת הפלטפורמה וכתוצאה להבדל מהותי באינטראקציה שמתרחשת.

אנחנו יצורים מורכבים
אם נחבר את הצרכים שלנו ואת החרדות שלנו, את הצורך שלנו להיות חלק מקהילה, את הרצון שלנו להראות ולהיראות, ואת מערכות היחסים הלא סימטריות שלנו עם הסביבה אז נתחיל להבין את הפופולריות של טוויטר. מעבר לעובדה שטוויטר הוא הבאזז הנוכחי (שכולם נוהרים אליו עד שנעבור לדבר הבא) הוא גם מספק צרכים מצויין. אם אנחנו מבינים את האינטראקציה אפשר להבין למה סלבריטאים נוהרים לפייסבוק. סלבריטאים הרי הם הקצנה של המנגנונים הנרקיסיסטים שלנו. הם מבינים את כל התהליכים האלו מצד אחד בצורה אינטואיטיבית, ומצד שני בצורה מאד מתוכננת. זה הרי המקצוע שלהם. לכן יש לאשטון קוטצ'ר אסטרטגיית טוויטר. לכן יש לכל גוף עיסקי שמכבד את עצמו חשבון טוויטר כדי שנוכל להמשיך לנהל ברשת את היחסים שלנו איתו. יחסים לא סימטריים, אבל עדיין מערכות יחסים.

ככל שהסלבריטאים והגופים העסקיים ינהרו לטוויטר, ככל שההמון יגיע בעקבותיהם, אנחנו נרגיש שהשירות הזה מפסיק להרגיע לנו את החרדות. כי לא כולנו יכולים לנהל תחרות השתנה עם CNN. כי זה לא ירגיש כבר כמו קהילה. לא נרגיש שבאמת קוראים אותנו, ולא נרגיע את חרדת ההכחדות או נספק את הצרכים הנרקיסיסטים שלנו. אנחנו פשוט נמשיך הלאה. למנה הבאה.

בנתיים, מישהו רוצה מנה של ירדן לוינסקי? אני אומר לכם, זה ממכר.

לקבלת דואר אלקטרוני על עדכונים חשובים ומאמרים גדולים יש להרשם לרשימת התפוצה.