קשורים

קשירה היא אחד הדברים הידועים לשמצה בפסיכיאטריה. לקשור אדם זה לגזול ממנו את החלק מהזכויות הבסיסיות ביותר שלו. למנוע ממנו את חופש התנוע, להכריח אותו לקבל טיפול. זה מתקשר אצלנו לפחדים הבסיסיים ביותר שאנחנו חיים איתם ומעורר מייד התנגדות עקרונית ואידיאולוגית. קשירה היא הליך רפואי מקובל בכל מדינות העולם.

ישנם שני סוגים של מחלקות פסיכיאטריות: סגורות ופתוחות. ההבדל העיקרי בין הסוגים הללו הוא שבמחלקה הפתוחה יש פחות השגחה על מה שקורה עם המאושפזים, והם יכולים לצאת ולהכנס למחלקה כאוות נפשם. במחלקה הסגורה המגבלה הבולטת ביותר היא הגבלת התנועה של המאושפזים – הם לא יכולים לצאת מהמחלקה ללא אישור או ליווי איש צוות, ושם מאושפזים מטבע הדברים אנשים שמחלתם קשה יותר ושיש צורך בהשגחה אינטנסיבית עליהם. במחלקה הסגורה חלקה מהמאושפזים מקבלים גם טיפול בכפיה, כיוון שהם לא מבינים שהם חולים, או מפני שהם לא מתנגדים באופן אקטיבי לטיפול.

בתל השומר לא היו מחלקות סגורות עד לפני כשנה, אבל כחלק מהרפורמה המתוכננת בשירות הפסיכיאטרי, הפכו המחלקות הפתוחות למחלקות משולבות – בהן יש חצי מחלקה פתוחה, וחצי מחלקה סגורה. מחלקות סגורות אלוה דורשות יותר כוח אדם וטיפול יותר אינטנסיבי בגלל המורכבות שבטיפול בחולים שמסוכנים לעצמם או לאנשים אחרים.

הערת ביניים: יש אנשים שמבקשים להיות במחלקה סגורה. לדוגמא, כאשר אדם סובל מדכאון עמוק ומופיעות מחשבות אבדניות, אותו אדם לפעמים רוצה סיוע אבל יודע שהוא לא יוכל להתגבר בכוחות על המחשבות האבדניות שלו, ויש סיכוי גבוה שהוא יבצע נסיון אבדני לפני שהטיפול יוכל לעזור לו. אדם כזה צריך הגנה על עצמו – מפני עצמו. המקום היחיד שיכול להתמודד עם הבעיה בצורה סבירה היא המחלקה הסגורה, ואנשים פעמים רבות באים ומבקשים להתאשפז שם כדי שהם יוכלו להתמודד עם המחשבות הללו.

קשירה איננה מושג שקשור לפסיכיאטריה. מדי לילה נקשרים מטופלים בבתי החולים הכללים – במחלקות פנימיות, כיורורגיות או אחרות. ברוב המקרים מדובר ב”קשירה רפואית” – כאשר המטופל סובל מדמנציה או דליריום – מצבים גופניים אשר גורמים להפרעה בבוחן המציאות, לבילבול וכתוצאה מכך המטופל מסכן פעמים רבות את עצמו בלי לדעת שהוא עושה זאת – מנסה לצאת מהמיטה כאשר רגליו שבורות, תולש עירויים או מסתובב במחלקה ויש סכנה שיפול או ייפצע.

משה (שם בדוי) הוא גבר בן 30 שהובא לאשפוז בהוראת פסיכיאטר מחוזי לאחר שתקף את אמו כיוון שחשב שהיא זוממת נגדו והסתובב ברחוב עם סכין להגנה עצמית. כשהגיע לבסוף למרפאה שבה הוא מטופל, הופיע כשבידו אקדח וסכין “להגנה עצמית”. בקבלתו למחלקה הוא היה רגוע, הסביר שהוא שמח להגיע למחלקה כיוון שיש גורמים עויינים שמנסים להרוג אותו אולם בלטה הפרעה קשה ברצף החשיבה, הוא נראה מבולבל ולא מאורגן, ודיווח על קולות שמדברים אליו ונותנים לו הוראות. למרות כל זאת הוא הסכים לקבל טיפול תרופתי.

בערב קבלתו למחלקה הוא תקף את איש הצוות שהביא לו את התרופות ונקשר למיטתו. לאחר שקיבל טיפול תרופתי ונרדם הוא שוחרר מהקשירה. באמצע הלילה הוא התעורר, נכנס לחדר אחר ותקף מטופלים אחרים במיטתם, כתוצאה הוא נקשר בשנית. במשך שלושת הימים הבאים הוא היה קשור למיטתו וקיבל טיפול בזריקות מכיוון שהשתולל בכל פעם שמישהו התקרב אליו. במבט מהצד, נראה היה שמדובר בכלל באיזה קשיש חולה שבקושי מסוגל לקום מהמיטה, ולא ברור מה הוא עושה במחלקה פסיכיאטרית. כעבור שלושת הימים הללו, נראה היה כי נרגע, והסכים לקבלת טיפול, על כן שוחרר מהקשירה.

בלילה כאשר האח במשמרת נכנס לבדוק מה שלומו הוא תקף את האח בחבטות ובבעיטות, אח נוסף אשר הוזעק למקום קיבל גם הוא מכות עד אשר בכוחות משופים הם הצליחו לרתק את המטופל למיטה ולקשור אותו. תוצאות הלילה: אח אחד עם חבלה ביד, אח אחד עם זעזוע מוח ונקע ברגל. המטופל לעומת זאת – לא זכר בכלל שהוא תקף את צוות המחלקה או את המאושפזים.

יש לנו מטופל אחר במחלקה שמדי פעם, כאשר הוא באי שקט, הוא מגיע לתחנת האחיות ומבקש שיקשרו אותו. לאחר כשעה הוא נרגע ומשוחרר מהקשירה. אותו מטופל יודע מנסיונו שקשירה כזו מונעת מצבים אחרים שעליהם יצטער לאחר שישתפר מצבו הנפשי. מצד שני, יש מצבים שבהם מטופלים מתנגדים בכוח לקשירה, ואנו נאלצים לקשור אותם בניגוד לרצונם.

הדילמה העיקרית שאנו מתמודדים איתה, אינה האם לקשור כיוון שכל אדם שעובד במחלקה יודע שקשירה כזו מצילה אנשים מפגיעה גופנית מצד אחד, ומונעת את הצורך מלהשתמש במינונים גבוהים של תרופות אשר יכולות לגרום לתופעות לוואי. השאלה היא כמה זמן להשאיר את המטופל קשור. מצד אחד אנחנו, הצוות, כבני אדם לא אוהבים לראות מטופל קשור. מצד שני, הקשירה הזו היא לטובת המטופל. הטיפול בבני אדם הוא מערכת סבוכה של איזונים שמושפעים מהמון גורמים. כמה זמן אפשר להיות קשור ומתי הקשירה מפסיקה להועיל? על השאלה הזו אין לי תשובה אחת.

ניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות באתר על ידי הרשמה לרשימת התפוצה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

עינב חדד: הפסקתי את הויפאקס 75 XR לפני 5 ימים לאחר הרבה שנים שלקחתי את הכדור וגם הרופא אמר לי להפסיק בבת אחת זה לא מסוכן?

s.p: אחד הדברים שאני ממש מוטרדת מהם בנוגע להפרעת קשב, זה שנוירולוגים ופסיכיאטרים (שהם רופאים!) לא מפנים לבדיקות דם...

פלונית: יש לי גיסה שנכנסה לדיכאון לאחר הלידה של הבת שלה ובייחוד לאחר שקיבלה איבחון על כך שהיא על הרצף האוטיסטי (הבת). ...

יעקוביאן חנוך: אני סובל שנים מכאבים כרוניים קשים בפלג גוף תחתון במיוחד ברגליים יש פריצות דיסק נירולג קבע פגיע עיצבית קשה...

יעל: שלום רציתי לדעת האם וולבוטרין גורם להשמנה? התחלתי לקחת לפני שבועיים, מיד שיפור במצב רוח, שיחסית יותר טוב, אך...

אני: מערכת החינוך בעיקר מתעלמת מהפרעת קשב, אלא אם במקרה דרך הביטוי שלה היא קושי במקצועות רבי מלל. ע"ע "לקות ללמידה"...

גראס: יש אנשים עם נטיה לפתח פסיכוזה, ברגע שישתמשו בגראס זה יעורר את הנטיה, מקרוב ראיתי את הקשר הישיר בין עישון גראס...

יצחק ויסברג: שלוםוברכה אני חושב שהקושי האמיתי שלי זה הפרעת קשב והפסיכולוג והפסיכטאר אומרים שזה אובססייה וא סי די מה אתה...

תגובות

5 תגובות לרשימה ”קשורים“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת נטע:

    נשמע בעייתי וחולני. לא משנה איך יסבירו זאת במילים של שבת. ברוטלי פשוט

  2. מאת נחום שקורי:

    יש  לבטל את חוק האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי לאנשים שמסוכנים לעצמם בלבד משום שחיי אדם שייכים לאדם עצמו וכן לבטל את הקשירות למיטה במחלקות
    הפסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטרייים כמו כן יש לחוקק חוק המתות חסד אקטיביות בארץ הזהה לחוק בשוויץ שהוא המוצדק ביותר בעולם משום שהוא הליברלי ביותר בעולם כמו כן יש לאפשר המתות חסד אקטיביות לחולי דיכאון משום שהכאב הסבל והעינוי של מחלה זו הרבה יותר גרועים ממוות.

  3. מאת נחום:

    כתבת שקשירה היא בכל מדינות העולם קרא את הכתבה על אבי אורן שהיה מאושפז באוסטרליה דם איןן קשירה.

  4. מאת לירי:

    אני נפגעת גילוי עריות בת 29. לפני שנה אושפזתי בגלל קושי לישון ולאכול. מעולם לא הייתי אלימה וגם לא היו לי תוכניות להתאבד. בגלל שבכיתי ולא הצלחתי להירגע, נקשרתי לתשע שעות. בכל אותם השעות לא איפשרו לי להתפנות לשירותים ונאלצתי להתאפק. בנוסף לכך ביקשתי שאחיות יבצעו את הקשירה ולא גברים. אף אחד לא התייחס לבקשה שלי. אתם לא יודעים מה זה עבור נפגעת תקיפה מינית, ששני גברים רוכנים מעליה, נוגעים בה, מפסקים לה את הרגליים. אני מאחלת לך שיקשרו אותך כשאתה במצב הכי נמוך בחיים שלך, פגיע וחסר אונים. תתביישו לכם. ואתם קוראים לעצמכם רופאים.

  5. מאת נחום:

    באוסטרליה אין קשירה למיטה

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.