בחירה בין סוגי טיפול שונים | פסיכיאטר ברשת

בחירה בין סוגי טיפול שונים היא לפעמים בלתי אפשרית

חוק זכויות החולה הוא אחד החוקים החשובים במערכת הבריאות הישראלית. תפקידו להגן על המטופלים ולשמור על האינטרסים שלהם. בין היתר, החוק מסייע לשמור על אפשרות הבחירה של המטופלים בנוגע לטיפול בכלל, לשיטת הטיפול ולמסגרת שבה האדם יקבל את הטיפול.

זהו חוק חשוב וחיוני ועל כך אין ויכוח. הבעיה היחידה היא שמעבר להבטים החשובים שבו הוא גם מסבך מאת את החיים של המטופלים.

בישראל ובעולם המערבי, אנחנו מדברים כל הזמן על חופש הבחירה. שנוכל להחליט איפה אנחנו קונים ומה אנחנו עושים כיוון שזו מהותה של הדמוקרטיה. אני מאמין גדול בחופש הבחירה, אבל כפסיכיאטר אני מודע גם לבעייתיות שטמונה בחופש הזה. יש מחקרים שמראים שככל שיש לנו יותר אפשרויות וככל שההבדלים בין האפשרויות הם כאלו שאין לנו יכולת להבחין ביניהם כך אנחנו פחות מסוגלים לבחור. ואז אנחנו הולכים לשמוע חוות דעת פסיכיאטרית שניה, ושלישית, ורביעית. וחברים. ושכנים.

בדהמארקר פרסמו אתמול כתבה בנושא חופש הבחירה בקבלת טיפול ועל שיקולים שונים שמשפיעים על החופש לבחור. הדוגמא שהם נתנו היא של רופאה בכירה מבית-החולים שיבא, מומחית לסרטן השד שגילתה שהיא חולה בסרטן השד בעצמה. מרוב עצות והתייעצויות היא החליטה שהיא מעדיפה לתת לרופא אחר להחליט בשבילה (ולשמחתנו הטיפול הצליח).

קאופמן סיפרה כי "בתקופה הזאת כבר היו לי חברים אונקולוגים בכירים בחו"ל, אנשי סרטן השד ידועים ונחשבים בתחום. התייעצתי גם אתם, ובדיעבד זה יצר אצלי בלבול גדול עוד יותר, כי מעשרה אנשים קיבלתי בערך עשר תשובות שונות".

מצד אחד אנחנו הפסיכיאטרים ושאר הרופאים מחוייבים להציג למטופל את כל האפשרויות ולהסביר להם את היתרונות והחסרונות של כל טיפול. אנחנו חייבים כי זה חשוב וכי החוק מחייב אותנו. אנחנו מחוייבים גם כי החברה והמטופלים רוצים לדעת על האפשרויות שלהם. גם כי אנחנו יודעים שעלולים לתבוע אותנו אם לא נעשה את זה או נמליץ על טיפול מסויים. אנחנו ממליצים למטופלים לשקול ואפילו לקרוא באינטרנט על האפשרויות השונות. אנחנו מציפים אותם באפשרויות ומזמינים אותם לקבל החלטה.

נניח שמגיע אלי מטופל שסובל מהפרעת חרדה מסויימת הכוללת חרדה, רגישות לרעש והתפרצויות זעם. אפשר להציע לו מגוון סוגים של טיפולים שנעים מטיפול תרופתי במספר סוגי תרופות, דרך טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית, ביו פידבק וגם היפנוזה.אבל  האם יש למטופל כזה שאולי סובל כרגע את היכולת לקבל החלטות? ברוב הפעמים אין למטופל את הכלים וגם אם הוא מכיר את כל הטיפולים על בוריים, לרוב אנשים לא מסוגלים לקבל החלטה. אבל אם אקבל את ההחלטה במקומם אני חשוף לתביעה.

אני משתדל להציג את כל האפשרויות הסבירות (יש גם כאלו שלא סבירות אבל אפשריות) ולומר מה לדעתי האפשרות הטובה ביותר. לא תמיד מקבלים את המלצתי וזה בסדר.

איך החוויה שלכם היתה עם קבלת החלטה על אופן טיפול?

האם יש למטופל שסובל כרגע את היכולת לקבל החלטה? ברוב המקרים אין לו את הכלים, גם אם הוא בקיא בכל הטיפולים

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

שרה: יצאתי עם אדם שהוא adhd..יש לו התפרצויות גם לעג .. אנחנו אוהבים אחד תשני אבל אין סבלנות , חושב תמיד שאני מנסה...

Moran: היי אני לוקחת כבר כשנה לוסטר ואני עכשיו בטיפולי פוריות האם זה יכול להזיק להליך ?

פנינה: לקחתי כ20שנה סרוקסט 20מג עם השפעה מעולה ! ו ואצלכם הפסיק לפעול פניתי לרופא שהתחיל לי עם סרנדה ובני משפחתו חצי...

אלכס: כתבה נכונה לחלוטין! הכי חשוב להיות פתוח מבחינת שיתוף המידע עם המטפל. השקרים הם המנוע של הימשכות המצב הרע.....

עדנה: אני נוטלת מירו 7.5 מ"ג בתוספת לסרוקסט וכל הזמן רדומה. איך אפשר להגיע למעט צלילות מוח? קשה לי לכתוב, לחבר...

ראול: גם למישהו שלחם בצבא ונהרגו לו חברים מול העיינים, והוא נכה בכיסא גלגלים שמשפחתו כבר מתה אחד אחרי השני והוא נותר...

עדן: חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה.. בהצלחה.

חנית ג'אגר: וואו בדיוק מה שקורה לי לאחרונה אני פניתי לפסיכיאטרית שלי אחרי 6 שנים של טיפול בסרוקסט והחלטתי לקחת פרוזק...

תגובות

8 תגובות לרשימה ”בחירה בין סוגי טיפול שונים היא לפעמים בלתי אפשרית“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת מטפלת שלא מן המניין:

    ירדן יקר- לרופאים או כל דמויות סמכות אחרים אין ז כ ו ת לקבל החלטה במקומו של מטופל. גם אם בעיניך אין למטופל יכולת לקבל החלטה, זו היא האחריות שלו ובין כה הוא נושא בתוצאות לכאן או לכאן. אם אתה מוטרד מכך שעודף מידע\אפשרויות מבלבל מטופלים בבואם לבחור שיטה או גישה שמתאימה להם, ההצעה שלי היא להעצים אותם, להעניק להם כלים במידה וחסרים, בעיקר לחזק את הבטחון שלהם בעצמם וביכולתם לקבל החלטות הולכות ומשתפרות- גם אם יהיה צורך עתידי לשנות ולתקן עד שהם מרגישים במקום הנכון.

  2. מאת ירדן לוינסקי:

    נכון ולא נכון. ברור כי המטופל צריך וחייב להיות חלק מרכזי בטיפול ובכך תלויה הצלחתו. אבל המציאות היא מורכבת וגם למטופל המעודכן והחכם ביותר לא תמיד יש יכולת לקבל החלטה.
    לדוגמא אשה בריאה לחלוטין בהריון בגיל 34.5 צריכה או לא צריכה לבצע בדיקת מי שפיר? אני מצפה מהגיניקולוג להביע עמדה ולא רק לתת יתרונות וחסרונות. גם אם האשה היא זו שתקבל החלטה, לרופא צריכה להיות עמדה ברורה ככל האפשר. אני רוצה לדעת מה הוא חושב שנכון לעשות, גם אם אני אחליט אחרת.

    המטופל צריך לקחת אחריות על הטיפול. אבל לפעמים המטפל צריך לכוון אותו. ראית פעם מטופל שהוא כל כך בדיכאון עד שהוא לא יכול להחליט אם הוא צריך לקום או לשבת? את מצפה ממטפל להעצים את המטופל כדי שיהיה מסוגל להחליט אם הוא רוצה תרופה או טיפול פסיכולוגי? עד שזה יקרה יכולים לעבור שבועות ארוכים של סבל (דוגמא קיצונית כמובן).

    התזה של העצמת המטופל היא נכונה, אבל הן המציאות והן המחקר מראים שהיא מוגבלת ולא יכולה להיות חזות הכל. המציאות מראה שלפעמים צריך לצמצם לנו את אפשרות הבחירה כדי שנצליח לבצע בחירה בכלל.

  3. מאת אלונה:

    אני כנראה לא מקרה טיפוסי, אני מאוד בקיאה בנושא של תרופות פסיכיאטריות, הפרעות והטיפולים האפשריים. חקרתי את הנושא זמן רב כולל מאמרים אקדמיים.
    אני בעיקר מחפשת פורומים ברשת עם אנשים במצבי, מתייעצת, קוראת על התרופות. וחלק לומדים בדרך הקשה – מנסיון על עצמך.
    2 תרופות גרמו לי להגיע למיון. גם זה קרה.

  4. מאת מ.:

    אלונה אני מסכימה איתך שהתרופות הפסיכיאטריות גובות מאנשים מחיר כבד,יש כאלו שיותר ויש כאלו שפחות אבל בסה"כ גם אלו שמטופלים בתרופות פסיכיאטריות והבעיות שלהם פחתו תמיד צצו בעיות חדשות כי זה מתקן בצד אחד ודופק בצד אחר.
    ד"ר ירדן לוינסקי,כתבת במאמר שלך:
    "אנחנו הפסיכיאטרים ושאר הרופאים מחוייבים להציג למטופל את כל האפשרויות ולהסביר להם את היתרונות והחסרונות של כל טיפול. אנחנו חייבים כי זה חשוב וכי החוק מחייב אותנו"
    זה שהחוק מחייב אתכם זה לא אומר שאתם עושים את מה שהחוק אומר לכם,אני חושבת שאני לא צריכה לומר לך כמה שחיתות יש בפסיכיאטריה וזאת מציאות עצובה ובלתי הפיכה כי הפסיכיאטריה הם גוך וחלק ממדינת ישראל,ומדינת ישראל לא תקום ותעשה בקר בית כי הם בעצם יצאו נגד עצמם.
    ממה שכתבת אני מבינה שאתה תומך בטיפול תרופתי אך במקביל גם לא מתייג אנשים ומציע להם דרכים כמו פסיכולוג,דיבור הקשבה ודו שיח.
    כי זה מה שבעצם כולנו צריכים.
    אני מאוד מעריכה אותך על זה,שיהיה שבוע מקסים!

  5. מאת פסיכיאטר | איך לבחור פסיכותרפיסט (בשלושה צעדים נוספים):

    […] באינטרנט, בודקים אצל רופא המשפחה ועוד אנחנו פעמים רבות מוצפים במידע שרק גורם לנו להתבלבל. היום גם מתחילים לצוץ באינטרנט […]

  6. מאת מסטולה מריטלין:

    אצל מופרעי קשב השאלה "איך בוחרים טיפול" היא שאלה שהקושי שלה הוא אינהרנטי להפרעת הקשב. מדוע? וזאת משני טעמים:

    א. ישנם היום עשרות סוגים של מטפלים/מאמנים/מכונים/שרלטנים/ מתקשרים/פסיכיאטרים/קינסיולוגים/כל סוג טיפול שרק תדמיין להפרעת קשב. כיום מאד פופולרי שפסיכיאטר, פסיכולוג, מאמן אישי, ומרפא בעיסוק עושים 'קומבינה' – מכון להפרעת קשב שהוא "רב תחומי" ו"מטפל בכל ההיבטים של הפרעת הקשב". חלילה לי מלזלזל, אבל בגלל שזו קומבינה כל כך טובה, אז יש כל כך הרבה מרפאות שהן "רב תחומיות" ולצד האבחון הפסיכיאטרי תקבל אימון אישי וטיפול פסיכולוגי ברגשי הנחיתות שהמורה חנה מכיתה ד' יצרה אצלך.

    תחום הפרעות הקשב בקרב מבוגרים הוא אחד התחומים הכי אהובים על פסיכיאטרים. בניגוד לתופעות פסיכוטיות, בניגוד לדכאון וחרדה, אין כאן סיכון מקצועי שהמטופל יתאבד. הסיכון המקצועי הכי גדול הוא שהמטופל, מופרע הקשב, לא יוציא ציון טוב במבחן או יפטרו אותו מהעבודה, כמו שזה קרה לו ב 30 שנים האחרונות. ובגלל שמופרעי קשב כל כך רגילים לכשלונות בלימודים ופיטורין מהעבודה, הם בדרך כלל מוציאים את עצמם מזה בחיוך ובדרך יצירתית, ומוצאים עבודה חדשה או נימוק יצירתי למועד ג' (אני את התואר שרדתי עם מאגר בלתי נלאה של נמקת יצירתית למועדי ג' ובסוף סיימתי בצהציינות יתרה בגלל המון דרכים יצירתיות לבקש קורסים חוזרים, מועדי ג' וכו').

    זה נורא נחמד לפסיכיאטר לטפל במופרעי קשב. בא אליך בחור מסטול קצת (בגלל הג'ננה בשכל של הפרעת הקשב), ואין לו דכאון קיומי, או פסיכוזה כזו שעוד שניה הוא יוצא החוצה לפוצץ איזה מסגד ולהצית את המזרח התיכון. כולה דחיינות, לא עושה את המטלות, שוכח לשלם את החשבונות וכו'. אז זה ממש סבבא.

    ומבלי חלילה להטיל דופי במרפאת פוקוס בתל השומר, או ב'רזולוציה', יש עוד עשרים מרפאות מהסוג הזה, דווקא משום שמופרעי קשב לפסכיאטרים זה כמו כיתת מחוננים למורה בעיירת פיתוח, או כמו זקנה בת 60 לפיליפינית שטיפלה כבר בבנות 90. ממש כיף. אז כולם מומחים להפרעת קשב.

    ב. הצד השני של המטבע הוא שמופרעי קשב מוצפים בגירויים ואינם יודעים מה לבחור, או איך לקטלג את המידע אל מול פרצופם (שעלה בגוגל) ל'חשוב יותר' ו'חשוב פחות'. מאז שהתחלתי לחשוד בעצמי שאני מופרעת קשב עד שהגעתי לאבחון, עברו כמה שנים או חודשים. כי היו לי כל מיני סרטים כמו "פסיכיאטר או נוירולוג", "דרך הקופה או פרטי", וגלשתי בפורומים של מופרעי קשב שמוצפים בפרסומות, על כל מיני שיטות, רוב השיטות האלטרנטיביות אלו בכלל שיטות שמייסדיהן כינו את השיטות על שמם. לא שמעתם על שיטת "אורה גולן" או על שיטת "איתי אלטשולר" או שיטת "משה אלבאום". אם יש לך שם, יש לך שיטה! (אני מחכה ליום שבו לשמי ולשם משפחתי תצורף המילה "שיטת" ואי ואי כמה ג'ובות אני יעשה). אאוקצור, מופרע הקשב מתלבל רק משפע הפרסומות, ולא יודע אם להתחיל אצל נוירולוג, מבחן טובה או פסיכיאטר את האבחון.

    איך פתרתי את הדילמה? ניסיתי להוציא פסיכיאטר מקופת חולים. כדי לחסוך את הכסף מפסיכיאטר פרטי. אבל היות וטרם היה לי ריטלין, אני זוכרת שניסיתי להוציא שמות של כל הפסיכיאטרים/נוירולוגים שמאבחנים הפרעת קשב ורשמתי דף עם שמות, ושעות התקשרות של כל אחד, וניסיתי להתקשר לכל אחד בשעות שלו ולשאול אם הוא מאבחן הפרעת קשב. זו הייתה מטלה מסובכת מידי למופרעת קשב שכמותי. משהו בשעות, משהו בשמות של הפסיכיאטרים/נוירולוגים השתבש לי בטבלה ודי נואשתי. בשלב זה הבנתי שיותר טוב להוציא כסף לפסיכיאטר פרטי, מאשר לנסות, תחת מתקפת התקפת קשב על השכל שלך, להבין מי נגד מי בקופת החולים עם טבלאות שמסתבכות או הולכות לאיבוד. גם שם הייתה בעיה גדולה, פסיכיאטר פרטי. יש רשימה ענקית. עד שחברה שלי המליצה לי על מישהו שמאז שנתן לה ריטלין "היא לא שומעת רעש כשהיא לומדת". המזל שלי היה שכל פעם שאיבדתי את הטלפון של הפסיכיאטר הזה מיד סימסתי לחברה. וכך קבעתי והגעתי באיחור אופנתי של עשרים דקות וזכיתי לאבחון מיידי של הפרעת קשב (אני לא אשמה שזה היה יום שישי והיו לי גם קניות בסופר והיה מה זה מפוצץ בסופר והתחבורה וזה).

    אאוקצור, על דילמה אחת התגברתי. למזלי נחסכה ממני דילמה נוספת – איזו תרופה לבחור. לצערי או למזלי אני לא יודעת לבלוע תרופות, כך שזה הותיר אופציה אחת, ריטלין, וכך לא נכנסתי לשיטוטים אינסופיים בגוגל – קונצרטה או ריטלין LA?

    כשהגיע השלב לבחור את ה'טיפול המשלים' (יוגה, תזונה, כושר, אימון אישי, אימון מוחי) די התבלבלתי. ודי עשיתי את הכל ובשלב מסוים הייתי רשומה בשלוש מועדוני כושר. הלכתי לכמה מטפלים אלטרנטיביים, ומחלקם יש לי סיפורים מצחיקים על שרלטנות וטמטום. אימון עוד לא ממש התחלתי כי כל פעם שאני מקישה בגוגל "אימון אישי להפרעות קשב וריכוז" עולות מיליון תוצאות. ואחת. אז אני קוראת את האתרים של המאמנים, מגיבה, וממשיכה "לא להיות מאומנת".

    לא, וממש לא הייתי רוצה שמישהו יבחר בשבילי. הליך הניסוי והטעיה מספק לי חומרים עסיסיים לכתיבה בבלוג שלי, אחד מאותם עשרות בלוגים ברשת על "אני מופרע קשב, יש לי סיפורים מעניינים ומשעשעים", המסע יותר מרתק מהתוצאה. יש לי חומרים לתחקיר על שרלטנות שיכולים להימכר לרפי גינת שיכסה לי קונצרטה עד סוף הדוקטורט. אפילו אדרל, שזה הריטלין לעשירים. בקיצור, כמו טיול בשוק אתני, עם המון דברים אתנים מעניינים כאלו, מאד משעשע לטייל בשוק הפתרונות (בתשלום כמובן) להפרעות קשב וריכוז, ולראות כמה אנשים מכל הסוגים (מתקשרים/מטפלים אלטרנטיבים/מאמנים אישיים וכמובן פסיכיאטרים) רק רוצים שיום אחד נעמוד במטלות שלנו כמו גדולים.

  7. מאת אני:

    שטויות
    פסיכאטרים מציעים רק אפשרות אחת. אם מסרבים לאפשרות אז אולי הם יציעו משהו אחר.
    אבל אף פעם לא נותנים אפשרוית. בחיים לא נתקלתי, או שמעתי על מישהו שקיבל כמה הצעות לתרופות או טיפול מהפסיכיאטר ונדרש לבחור בינהן.

  8. מאת ירדן לוינסקי:

    @אני, כמו בכל דבר. יש ויש. גם אני לפעמים מציע אפשרות אחת כשהמצב מובהק, אבל לרוב מציע שתיים לפחות מלווה בהמלצה מה לדעתי כדאי.

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.