הוא נכנס למשרד ב-10 בבוקר, חיוך מושלם ושיער מוקפד, בזמן שאני כבר כאן מאז 7:30, עמוס במיילים. "הריצה עם המאמן האישי על החוף הבוקר? מטורפת. זה באמת משנה חיים," הוא זורק לחלל האוויר, חושף שיניים כל כך לבנות שראויות לפרסומת.
על השולחן שלו תמונה של אשתו המהממת, שניהם מחייכים מחוף אקזוטי שלא אגיע אליו גם השנה. הוא מתיישב, וכמעט מיד מתחיל לדבר על "הפרויקט החדש והמטורף" שלו, כזה ש"ישנה הכול". זה לא שאני לא מעריך אותו, אבל איפשהו בפנים, מתגנבת מחשבה: מה אם הוא פשוט היה נעלם? נוסע לחו"ל או מגלה את ייעודו על מאדים. זה לא יפה, אני יודע, אבל לרגע, המחשבה הזו דווקא די נעימה.
קנאה היא רגש אוניברסלי שמופיע כשאנו רואים אחרים משיגים משהו שאנו חולמים עליו, או כשיש להם משהו שחסר לנו. כשקנאה אינה מנוהלת, או גרוע מכך – היא מתחילה לנהל אותנו – היא יכולה לפגוע במערכות היחסים שלנו, בקריירה, במשפחה ובתחושת הסיפוק והאושר הכללית שלנו.
זהו רגש עתיק יומין ומוכר, שנטוע עמוק בהיסטוריה האנושית. אם נביט בסיפור התנ"כי של קין והבל, או ניזכר , או נלך אחורה עד לימי אבותינו הפרימטים – כיום ידוע שגם קופים חווים קנאה – נגלה שהיא תמיד הייתה חלק מהחוויה שלנו. עם זאת, למרות הנוכחות הרחבה שלה, קנאה היא אחד הרגשות שפחות מדברים עליהם בגלוי.
למה זה כך? כי לקנא זה לא "אטרקטיבי". כינוי כמו "קנאי" נתפס לרוב כשלילי, וכך נעדיף להקיף את עצמנו באנשים שנתפסים כחפים מהתכונה הזו. היחס החברתי השלילי כלפי קנאה גורם לנו, ברוב המקרים, להסתיר אותה ולהתכחש לה כשהיא מתעוררת. למעשה, המאמץ להדחיק את הקנאה גוזל מאיתנו כוחות נפשיים רבים – כוחות שיכלו להיות מושקעים בצמיחה אישית ובפיתוח עצמי.
אריסטו תיאר את הקנאה כרגש שמדרבן אותנו להשתפר, אך גם גורם לנו להרגיש חוסר סיפוק כאשר אחרים מצליחים יותר מאיתנו. לעומתו, זיגמונד פרויד ראה בקנאה רגש שורשי, כמעט אינסטינקטיבי, שנולד מההתנסויות הראשוניות שלנו עם מערכות יחסים משמעותיות בילדות.
הבדלים בין Jealousy ל-Envy
בעברית, המילה "קנאה" מתארת מגוון רחב של תחושות, אך באנגלית ישנה הבחנה חשובה בין שני מושגים:
מה ההבדל המרכזי?
מחקרים, כמו אלו של פרופ' ריצ'רד סמית', מראים ש-envy מתמקדת במה שאין לנו ושאנחנו רוצים, בעוד jealousy נובעת מפחד לאבד משהו שכבר יש לנו. כלומר, בעוד envy עוסקת ברכוש או הישגים של אחרים, jealousy ממוקדת באנשים ובקשרים אישיים. כמו רגשות רבים אחרים, קנאה משמשת כחומר גלם עשיר ליצירות אמנות, ספרות וטלוויזיה. תכנים אלה מאפשרים לנו להתבונן בקנאה מבחוץ ולהבין את מורכבותה.
המחזה "אותלו" של ויליאם שייקספיר הוא דוגמה מופתית. יאגו, מונע מ-envy על מעמדו של אותלו ומה-jealousy האישית שלו, מחריב את מערכת היחסים בין אותלו לדסדמונה. המניעים שלו חושפים את עוצמת הרגשות הללו והאופן שבו הם יכולים להוביל להרס. דמויות רבות בטלוויזיה חוות קנאה בדרכים שמעוררות הזדהות אצל הצופים. בסדרה "מד מן", לדוגמה, אפשר לראות envy מקצועית בין דמויות המתחרות על יוקרה ומעמד. לעומת זאת, בסדרה כמו "משחקי הכס", הקנאה מתבטאת בצורה תוקפנית יותר, לעיתים קרובות דרך מניפולציות פוליטיות. סיפורו של קין והבל במקרא מציג envy הרסנית. קין, שחש מקופח בהשוואה לאחיו הבל, נותן לקנאה לנהל אותו וגורם לטרגדיה.
קנאה אינה שמורה רק לעולמות הספרות והאמנות; היא נוכחת בכל רובד של החיים המודרניים:
מה שכתבתי מעניין? אל תקנאו, תקשיבו לפרק
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
הוספת תגובה