קרין ברזילי-נהון כתבה שלשום על עשר סיבות מדוע המאגר הביומטרי רע עבור כלל אזרחי ישראל. בלוגרים רבים ברחבי האינטרנט עסקו בשבועות האחרונים בנסיון נואש להעלות את המודעות של כלל האוכלוסיה לצרה הזו שמתקרבת אלינו, ורק היום העיתון של המדינה החליט שהנושא מספיק חשוב כדי שהוא גם יעסוק בו בכותרת הראשית. ואני רוצה להוסיף נקודת מבט טיפה אחרת עם זוית של פסיכיאטריה.
מתוך הסתכלות ברזולוציה אחרת לגמרי, אני אומר שהתרופות עובדות ועוד איך, אבל הטיפול צריך לכלול התייחסות לשאר המרכיבים שמשפיעים על הביוכימיה שלנו.
היחסים בין רופאים למטופלים עוברים שינויים, והשינויים הללו מואצים כל הזמן על ידי הסביבה החברתית והטכנולוגית שבה אנחנו פועלים. ככל שהטכנולוגיה חודרת לחיים המקצועיים והפרטיים שלנו, כך היא גם חודרת לעולם הטיפול.
OCD (ר"ת של Obsessive Compulsive Disorder או "הפרעה טורדנית כפייתית") היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות המרתקות ביותר. ראשית, מאד מעניין לעבוד עם אנשים שסובלים מ-OCD בגלל המוטיבציה של רבים מהם להיפטר מהאובססיות.
שנית, יש הצלחות לא רעות בטיפול ב-OCD בשילוב של טיפול פסיכיאטרי באמצעות תרופות יחד עם טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. אבל הדבר המרתק ביותר בהפרעה הזו היא המגוון של הצורות בה היא מופיעה.
איך השינוי של הרפואה המערבית גורם לנו לגעגועים לעידן בו החליטו בשבילנו.
יחסים הם דבר מורכב, אשר מתקיים בין שני בני אדם שמביאים ליחסים האלו את ההיסטוריה האישית שלהם, החוויות שלהם והציפיות שלהם. איך לשפר את התקשורת בין אנשים?