כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב ופעלתנות יתר – או בשמה הרשמי, Attention Deficit/Hyperactivity Disorder , הסיפור המוכר בדרך כלל מצטמצם לשלושה סימפטומים עיקריים: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות. אבל התמונה הזו, כמו רבות מההכללות בתרבות הפופולרית, לא רק פשטנית אלא גם מטעה.

ADHD היא לא רק קושי להקשיב בשיעור או תזזיתיות פיזית. היא הפרעה נוירו־התפתחותית מורכבת שמשפיעה על כל מערכות החיים החל מהוויסות העצמי, דרך עיבוד חושי ועד ליחסים בין־אישיים. אולי המעניין מכל הוא שהיא כוללת תכונות והתנהגויות שנראות על פניו מבלבלות, סותרות, ולעיתים פשוט לא הגיוניות. אבל כשהן מתפרשות דרך העדשה הנכונה הן יכולות לקבל משמעות עמוקה ולעיתים גם מנחמת.

הנה כמה דוגמאות

קפה שמרדים אותך? אולי זו לא העייפות אלא הוויסות

רוב האנשים שותים קפה כדי להתעורר, להמריץ את עצמם, או "לצאת מהשוק של הבוקר". אבל אם אתה מגלה שקפה דווקא עושה לך נעים, מרגיע אותך, ואפילו עוזר לך להירדם, ייתכן שאתה חי עם הפרעת קשב, גם אם לא אובחנת רשמית.

ההסבר טמון בקונספט שנקרא "עוררות אופטימלית" (Optimal Arousal). מדובר במנגנון עצבי שמווסת את רמת הגירוי הדרושה למוח כדי לפעול בצורה מיטבית. אצל אדם ללא הפרעת קשב הקפאין יכול להעלות את רמת העוררות במצבים שונים לרמה אופטימלית. אבל אצל מי שמערכת הדופמין שלו "רדומה" או פחות רגישה, כמו באנשים עם הפרעת קשב, הקפאין עשוי דווקא לאזן את המערכת – ובכך לגרום לרוגע או אפילו לעייפות.

יש אפילו לא מעט מבוגרים שמספרים שבפעם הראשונה בחייהם הצליחו להתרכז בקריאת מסמך או פשוט להירדם אחרי שתיית אספרסו. קפה, כמו ריטלין, הוא בסך הכול חומר ממריץ. רק שהשפעתו משתנה בהתאם למי שמקבל אותו.

את/ה לא יכול/ה ללמוד בלי רעש? זו לא בעיה, זו אסטרטגיה

עוד תופעה שנראית אבסורדית למתבונן מבחוץ: איך ייתכן שמישהו יכול להתרכז רק כשמנגן לו טראנס באוזניים?

העניין הוא כזה: מוח של מישהו שמתמודד עם הפרעת קשב זקוק לעוררות מתמדת כדי לתפקד. מוזיקה, במיוחד בקצב גבוה או בעוצמה חזקה, משמשת כמעין "כוח עזר" לוויסות עצמי. היא שומרת על רמת עוררות מספקת, ומונעת מהמוח לנדוד אל מחשבות אחרות.

מחקר שנערך בקרב מתבגרים מצא תוצאה מעניינת: בזמן שלמידה בליווי מוזיקה פוגעת בהבנת הנקרא בקרב נוער ללא הפרעת קשב– דווקא אלו עם ההפרעה הפיקו תועלת מהמוזיקה. מה שמפריע לאחד, מציל את האחר.

לא מסוגל להפסיק לחשוב על רעיון מסוים? זה לא "אובססיה" – זו היפרפוקוס

הפרעת קשב לא מתבטאת רק בקושי להתרכז אלא דווקא בקושי לווסת את הקשב. מדובר בהפרעה בתפקודים ניהוליים, ובמקרה זה ניהול הקשב.
לכן אחת מהתופעות המרתקות ביותר בהפרעה הזו היא מצב של היפרפוקוס – שקיעה מוחלטת במשימה או נושא, עד כדי כך שהעולם סביבך נעלם. זה יכול לקרות סביב תחביב חדש, אדם שאתה מגלה בו עניין, או פרויקט בעבודה. אתה יכול לשבת שעות בלי לאכול, בלי לשים לב לזמן, ולהיות שקוע לחלוטין. ואז יום אחד משהו משתנה. זה כבר לא מעניין, ואתה פשוט לא מסוגל לחזור לזה.

היפרפוקוס הוא מעין “אורח לא צפוי” הוא בא כשהוא רוצה, הולך כשהוא רוצה. אבל כשהוא מופיע, הוא יכול להיות כוח-על.

כשכולם בלחץ את/ה הכי רגוע בחדר

עוד תופעה פרדוקסלית: אנשים עם הפרעת קשב לעיתים קרובות מדווחים שהם מרגישים בפוקוס ובשליטה דווקא בזמן משבר.

ההסבר לכך נוגע לאדרנלין. במצב רגיל, הפעילות העצבית במוח של אדם עם הפרעת קשב "רדומה" יחסית ולכן מגיעים הסימפטומים של חוסר שקט פנימי או חיפוש מתמיד אחר גירויים. אבל בזמן משבר, כשאדרנלין מוזרם במהירות המוח מגיע לרמת עוררות תקינה ולעיתים אפילו מיטבית. התוצאה יכולה להיות שמתמודד עם הפרעת קשב פתאום מתפקד באופן יוצא דופן עבורו כשהוא רגוע, חד, מפוקס. אלא שכמו כל מערכת שעובדת על דלק חירום פעמים רבות לאחר מכן תיתכן התרסקות. לפעמים אחרי תפקוד מרשים בשעת חירום, יגיעו שעות או ימים של עייפות, דכדוך או קושי לתפקד.

לא סובל רעש? אבל הרי אתה בעצמך יוצר אותו!

כאן עולה שאלה שמעסיקה הורים, מורים ובני זוג: איך ייתכן שמי ששם מוזיקה בקולי קולות לא סובל מרעשי רקע?

התשובה היא שליטה על הגירוי. כשהרעש מגיע ממך, או כשאתה בוחר בו, המוח יודע להתמודד. אבל כשאתה בסביבה רועשת ובלתי צפויה התחושה יכולה להיות של הצפה חושית.

למעשה, אחד התסמינים הנפוצים של הפרעת קשב הוא בעיות בויסות חושי, במיוחד ויסות שמיעתי. הקשבה לשיחה בתוך בית קפה רועש, או ניסיון להתרכז בשיחה קבוצתית, יכולים להיות כמעט בלתי אפשריים. אם אתה כל הזמן שואל "מה אמרת?" זה לא כי לא הקשבת, אלא כי פשוט לא הצלחת לבודד את הצליל ייתכן שיש כאן רמז חשוב לאבחון. כמובן שיכול להיות שיש לך בעיית שמיעה, אבל כדאי לבדוק את זה.

לסיכום

אם אתה מזהה את עצמך באחת מהתיאורים כאן ייתכן ששווה להעמיק ולבדוק האם הפרעת קשב נוגעת גם לחיים שלך. לא כהגדרה פתולוגית, אלא ככלי להבנה עצמית.

ואם כבר אובחנת אולי הנקודות האלו ייתנו לך עוד דרך להבין את עצמך, לא כמי ש"לא מצליח לשלוט בעצמו", אלא כמי שפועל על מערכת נוירולוגית שונה. מערכת מורכבת, רגישה, ולעיתים מבריקה שמבקשת קודם כל שנלמד להכיר אותה באמת.