לדחיינות יש פנים רבות, אבל אחד הגורמים העיקריים לדחיינות היא שאנחנו מגדירים את הדברים שאנחנו אמורים לעשות בצורה שלא מעודדת אותנו לעשות אותם. לכן אנחנו מעדיפים לעשות דברים אחרים שפחות קשים ומורכבים עבורנו ברמה המיידית, בזמן שאת הדברים החשובים אנחנו דוחים להמשך.
איך אתם מתמודדים עם עבודה מהבית או עבודה מהמשרד אבל כשחצי מהחברה עברו לעבוד במקום אחר, כשכולנו מוטרדים מהמגיפה, בזמן שאתם ממשיכים לקבל הודעות בלתי פוסקות בסמארטפון ובמייל ואתם צריכים פעם בשעתיים לעשות שיחת זום או טימס עם אנשים שנמצאים בדיוק באותו מצב כמוכם?
אחד האתגרים הנפוצים ביותר במקומות עבודה הוא להתחיל לנהל את החברים שלך. יום אחד אתה בא לעבודה ואתה המנהל של החברים שלך שרק אתמול היו איתך בצוות. איך אפשר להתמודד עם הסיטואציה? איך מאזנים בין הצורך להשליט מרות ניהולית עם הרצון לשמור על החברות והיחסים עם אנשים שרק אתמול בילית איתם בשעות הערב. זה תמיד מצב עדין.
כשרובנו קוראים מאמרים עם עצות ניהול של המנהלים הבכירים והמצליחים בעולם, או כשאתם נכנסים לקרוא כתבות של מומחי פרודוקטיביות אפשר תמיד להתרשם מהיעילות המדהימה שלהם, מהיכולת לנצל את הזמן בצורה אופטימלית ומהמשמעת העצמית שלהם.
אחת הבעיות שלנו בעולם המודרני, היא הקושי להתמודד עם קצב החיים המהיר והעמוס בלי להרגיש שאנחנו מוצפים ומאבדים את היכולת להתמודד עם שלל המטלות והגירויים שאנחנו נחשפים אליהם.
השאלה הזו נשמעת קצת מוזר, הרי איזה אדם יכול להיות מבואס כשהוא מצליח? מי לא אוהב לקבל מחמחאות על פרוייקט מוצלח בעבודה או פרסום של מאמר שהוא כתב ביזע בדמעות, או אפילו לקבל הרבה לייקים בפייסבוק על סטטוס כשהיא מספרת שהיא קיבלה קידום?