לאחרונה התבקשתי לחוות דעתי על ספרו של רוברט ויטאקר "אנטומיה של מגיפה", שעוסק בעליה של מספר הנוטלים תרופות פסיכיאטריות בארה"ב ובעולם.
אחת הסוגיות העיקריות בנושא טיפול תרופתי היא מתי ואיך מפסיקים את הטיפול, ואיך בכלל עוברים את זה בשלום? קיבצתי מספר מקורות מידע בנושא.
אחד הדברים שאנחנו לומדים לאורך החיים, זה שכל אחד מאיתנו יכול להעזר מדי פעם באנשים אחרים. הבעיה שלנו היא שבדרך כלל אנחנו מבינים את זה מאוחר יותר מאלו שסובבים אותנו.
אחד הדברים שכולם ממליצים באופן אינטואיטיבי לאנשים שמתמודדים עם דיכאון, זה לאכול בריא. הרי דיכאון מגיע פעמים רבות יחד עם נטיה לאכול יותר פחממות ודברים מתוקים. 'אוכל מנחם' מתקשר אצלנו תמיד למצב רוח ירוד. אבל האם דיאטה מסויימת יכולה להשפיע על דיכאון באמת?
כל מי שיש לו ילדים שואל את עצמו בימים אלו שאלות מורכבות. איך מתמודדים עם הדאגה לשלום המשפחה והילדים, מה לעשות כשיש אזעקה וכולם לחוצים, איך להסביר להם מה קורה בארץ ומה קורה ברצועת עזה ואיך להתמודד עם ההשפעה של המצב עלינו ועל משפחתנו.
נוגדי הדיכאון הם אולי התרופות הכי נפוצות בעולם הפסיכיאטריה, ובמקרים מסויימים מתקרבים להיות הטיפול הנפוץ ביותר בעולם. אבל לנוגדיהדיכאן גם יכולות להיות תופעות לוואי. חלק מתופעות הלוואי הנפוצות מופיעות בתחילת הטיפול וחולפות בתוך ימים עד מספר שבועות וחלק לא נעלמות וממשיכות להפריע למטופל כל עוד הוא לוקח את התרופה.