שניים מכל חמישה סטודנטים אמריקניים נוטלים ריטלין וממריצים אחרים כדי "לשפר ביצועים". ברוב המקרים ברור שישנה בעיה – אבל לאו דווקא הפרעת קשב וריכוז. ומה אתכם?

לפני עשרים שנה דיברו על הפרעות קשב וריכוז כעל תופעה שקיימת אצל ילדים, וחשבו שההפרעה חולפת בהגיעם לגיל בגרות. היום אנחנו יודעים שזה לא המצב.

לא רק שיש הפרעה שלא חולפת, אלא שישנם רבים וטובים שכלל לא אובחנו בילדותם והיום הם מבוגרים לא-מאובחנים שסובלים מהפרעת קשב וחיים את חייהם בלי להבין את זה. חלק מהם, לאחר שמסיימים בית ספר תיכון ולפעמים גם צבא, בוחרים ללכת וללמוד במסגרות השכלה גבוהה.

לכן, כן – ישנם סטודנטים לא מעטים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז. מצד שני, לא זו הסיבה לכך שסטודנטים רבים כל-כך נוטלים ריטלין.

לכל הסטודנטים יש הפרעות קשב?

בסביבה התחרותית של היום, לא מפתיע לגלות שיש לא מעט סטודנטים שלא אובחנו כסובלים מהפרעות קשב וריכוז, ובכל זאת נוטלים באופן קבוע או מזדמן תרופות שונות "לשיפור הריכוז".

סטודנטים ועובדים שלחוצים מהצורך להתחרות במקבילים אליהם, לוקחים לפעמים כמה כדורי ריטלין או קונצרטה מהחברים שלהם תמורת כמה שקלים, כדי "לשפר את הביצועים". בארצות הברית, המחקרים מראים שכמעט 40% מהסטודנטים לוקחים סטימולנטים (ממריצים, כולל ריטלין) שהם לא קיבלו מרשם עבורם, כי הם חושבים שזה יעזור להם להצליח באוניברסיטה או בקולג'.

אני לא מכיר סטטיסטיקה מעודכנת בארץ , אבל בארה"ב כמעט 15% מהסטודנטים מגיעים לשנת הלימודים הראשונה עם אבחנה של הפרעת קשב וריכוז. מכיוון שאנחנו יודעים שאחוז ההפרעה באוכלוסיה נמוך יותר בצורה משמעותית, המשמעות היא שאו שאנשים עם ADHD הם בעלי כישורים אקדמיים טובים יותר מהאוכלוסיה הכללית, דבר שלא הוכח, או שיש אבחון יתר של הפרעת קשב, דבר שיותר סביר.

למרות שהפסיכיאטרים שעוסקים בתחום מסכימים שהקריטריונים לאבחון הפרעת קשב וריכוז רופפים מדי ושיש קושי לבצע סטנדרטיזציה של האבחון, אין לנו ספק שאין סיכוי ש-40% מהסטודנטים סובלים באמת מהפרעות קשב וריכוז. מה שהם עושים זה לקחת תרופות על מנת לשפר את סיכוייהם בעולם תחרותי.

יש שני דברים עצובים בכל הסיפור הזה. האחד, הוא שסטודנטים שלוקחים ריטלין או קונצרטה, פעמים רבות מגיעים אחר-כך לרופא המשפחה שלהם עם תלונות של הפרעות שינה, בעיות בתאבון, דופק מהיר או יתר לחץ דם. הם כמובן שוכחים לספר לרופא שהם גם לוקחים ריטלין. הם גם יכולים לשקר לרופא המאבחן ולהשיג מרשם "חוקי" לריטלין.

לעומת זאת – וזה הדבר העצוב השני – סטודנטים שבאמת יש להם הפרעת קשב נאלצים להוכיח זאת תוך כדי הוצאת אלפי שקלים, וגם אז לא תמיד נותנים להם הקלות מתאימות.

לא כל בעיית ריכוז היא הפרעת קשב

בעיות קשב וריכוז יכולות כמובן לנבוע מהתסמונת שנקראת הפרעת קשב וריכוז (ADD או ADHD), אבל ברוב המקרים הגורם אחר. מטבע הדברים, סטודנטים שעסוקים במקביל בעבודה, לימודים וחיי חברה נמצאים תחת עומס רב, בלחץ ומתח מתמיד. הם לא ישנים מספיק, הם מוטרדים בגלל מגוון המטלות שלהם וכל אלו גורמים להם לירידה בכישורי הריכוז והקשב.

לפעמים מדובר בסימפטומים של בעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון. גם דברים טריוויאלים כמו עודף קפה ומשקאות אנרגיה יכולים לגרום לבעיות ריכוז. גם שימוש יומיומי במריחואנה. כדאי לזכור שדווקא אצל אלו שיש להם הפרעת קשב הסיכוי להתמכרות נמוך, בעוד אצל אלו שאין להם הפרעת קשב הסיכוי להתמכרות גבוה.

סטודנט שבאמת יש לו הפרעת קשב מתקשה גם בכיתה וגם מחוץ לה. התחרות עבורו קשה כפליים מהסטודנט הרגיל שצריך להתמודד רק עם החומר הנלמד. לסטודנט הזה, הפרעות קשב וריכוז הן לא "בחירה" אלא דרך חיים.

יש רופאים שאולי רוצים לעזור למטופל הסטונדט שלהם לשפר את ביצועיו, אבל בניגוד לסובלים מהפרעת קשב שם אנחנו יודעים על תוצאות ההשפעה של ריטלין לאורך שנים, במקרה של אנשים בלי הפרעת קשב אנחנו לא באמת יודעים מה המשמעות של נטילת ריטלין לאורך שנים. צריך לשאול מה יקרה בעוד חמש שנים למישהו שאין לו הפרעת קשב ונוטל תרופות "לשיפור ביצועים"? האם ייתכן בעוד עשר שנים נסתכל עליהם ונשאל איך לעזאזל זה קרה?