רפורמה, חרדה וסטיגמה

בראשון ביולי 2015, אלא אם יקרה משהו לא צפוי, תתחיל הרפורמה בבריאות הנפש במדינת ישראל. הרעיון הבסיסי הוא להעביר את האחריות על הטיפול בבריאות הנפש מהמדינה אל קופות החולים, בדומה למה שנעשה בשאר התחומים ברפואה כבר לפני מעל לעשרים שנה, כאשר חוקק חוק בריאות ממלכתית. אבל הרפורמה, כמו כל רפורמה, מעוררת חרדה רבה.

ככל שתאריך היעד מתקרב אנשים יותר ויותר נכנסים ללחץ כי המצב לא ברור להם. הם מוזנים ממגוון של מקורות ידע ומדיסאינפורמציה שמופצת על ידי בעלי עניין שונים. כל קופה נוקטת בגישה שונה ליישום הרפורמה, העובדים בתחנות לבריאות נפש מודאגים בנוגע לעתידם, העובדים במרפאות של קופות החולים מנסים להתארגן לקראת ההמון שיצבא על הקופות. גם הרשת מלאה פוסטים וסטטוסים של אנשים שמציפים את החרדה שלהם.

כל שינוי מעורר חרדה

כולנו יודעים ששינוי הוא גורם מעורר חרדה. הרפורמה היא שינוי משמעותי שישפיע על החיים של עשרות אלפי מטופלים (לא בהכרח בצורה משמעותית), וישפיע גם על החיים של המטפלים. רוב האנשים לא אוהבים שינוי. יותר נוח לנו עם המוכר, גם אם אנחנו יודעים שהוא לא ממש טוב, גם אם קשה לנו עם המצב הנוכחי. לפעמים אנחנו מפחדים משינויים עד כדי כך שאנחנו מעדיפים את המצב הנוכחי על הפוטנציאל החיובי שהשינוי יביא. שינוי גם יכול להחמיר את המצב הקיים. כחלק מההתנגדות לרפורמה, יש עתירות לבג"ץ ופניות לחברי כנסת, יש קמפיינים ציבויים ומאמרי דעה.

בפייסבוק, נתקלתי גם באנשים שמפיצים מידע שהוא ממש לא נכון. אבל הם מפיצים אותו כי הם לא יודעים, כי מי שסיפר להם את הדברים לא יודע בעצמו או שהוא אחד מהאנשים שפשוט מתנגדים לרפורמה. אין לי בעיה עם ההתנגדות. אני בטוח שגם המתנגדים וגם אלו שמקדמים את הרפורמה מאמינים באמונה שלמה שהם פועלים לטובת המטופלים. אני מאמינים שמרבית הטיעונים השגויים שמופצים ברשת הם תולדה של חוסר מידע.שכאשר הרפורמה תתחיל, כשהאבק ישקע, מרבית הטיעונים פשוט יתנדפו ואת השאר נעבוד יחדיו כדי לתקן ולשפר כי בסוף מי שחשוב זה המטופלים. הרפורמה רחוקה להיות מושלמת, אבל זהו צעד חשוב בכיוון הנכון.

רק דבר אחד מפריע לי באמת: טיעון הסטיגמה.

סטיגמה היא כמו מחלה והיא הורגת

אחת הטענות המרכזיות של מתנגדי הרפורמה היא שמטופלים יפגעו מכך שהמידע על מצבם יגיע לקופת החולים ולרופא בקופה. שהם לא מעוניינים שהרופא ידע על מצבם ולכן יש למנוע העברת מידע. (אני לא מתייחס לרגע לחוק זכויות החולה ולפרוצדורת העברת המידע, שזה דיון בפני עצמו). רק השבוע שמעתי אנשי טיפול מנסים להסביר איזו קטסטרופה תהיה עבור בני נוער שסובלים מהפרעה נפשית ומה יקרה אם חס וחלילה המידע על ההפרעה או העובדה שהם נוטלים תרופות ירשם בתיק הרפואי שלהם. 'הורים הרי מוכנים לעשות כל דבר כדי שהילד שלהם יגיע לגיוס בלי שום תיעוד בתיק הרפואי של הילד שלהם'. אחרים אמרו שצריך למצוא דרך שבה הקופה לא תדע שהמטופל בכלל מטופל בבריאות הנפש.

אם את זה אנחנו שומעים מאנשי טיפול, אז מה יגדו אנשים אחרים?

במשך שנים אנחנו מסבירים שאין מה להתבייש, שצריך להסיר את הסטיגמות סביב בריאות הנפש, שצריך להתייחס לדיכאון וחרדה כמו סוכרת או מחלת לב והטיפול בהם צריך משולב ברפואה הכללית. תחשבו על ילד שסובל מחרדות או דיכאון או OCD. ההורים שכל כך מתאמצים להסתיר מהצבא את הבעיה שלו, לא חושבים מה יקרה אם הצבא לא יידע על מצבו. מה הם חושבים לעצמם שיקרה בצבא אם לא יספרו? שמצבו ישתפר? שהחיים יהפכו קלים יותר עבורו?
הצבא מגייס אנשים שסובלים ממגוון בעיות, גם אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות משרתים, אבל מה שחשוב להורה זה 'שלא ידעו'. אם מישהו חושב שרופא המשפחה שלכם לא צריך לדעת אם יש לכם מצב נפשי כלשהו שיכול להשפיע על מצבכם הגופני, כנראה שהוא לא מבין מהי המשמעות של טיפול באדם. אנחנו רוצים שיטפלו בנו כבני אדם, לא כסימפטומים. אם הרופא לא ידע פרט קריטי על מצבנו הבריאותי, הוא יכול לקבל החלטות בעיתיות. צריך לשמור על הסודיות הרפואית של כל אדם, אבל מפני הרופא שלך??

"אבל יש סטיגמה!, ואנשים יפגעו אם המידע יחשף." נכון, יש סטיגמה ויש אנשים עם דעות קדומות, וצריך להקפיד על סודיות רפואית. אבל בשלב כלשהו צריך להלחם בהם. אי אפשר מחד לטעון שאנחנו נלחמים בסטיגמה ומצד שני להנציח את השונות.

לוקח שנים לשנות סטיגמה. תחשבו על בעיות פוריות, על איידס, על זוגיות בין בני אותו מין. לקח לנו עשרות שנים והיום אנחנו מסוגלים לדבר על הדברים הללו בקלות יחסית. אנשים מדברים באופן חופשי על טיפולי הפריה שהם עברו ועל הקשיים שלהם. ילדים מספרים שיש להם שתי אמהות. השינוי הזה נוצר כי אנשים נלחמו כדי לומר שהם כמו כולם.

אנחנו, אנשי הטיפול בבריאות הנפש צריכים להלחם על זכותם של מתמודדים עם בעיות נפשיות שיתייחסו אליהם כמו כולם, ואנחנו צריכים להיות הראשונים שמתייחסים למטופלים שלנו בכבוד, ולתת להם את הכבוד להיות כמו כולם.

 

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

מאיר: אני מקבל טיפול של אסקטמין במשך שנתיים התרופה עבדה טוב.מזה כשבוע אני מתחיל להרגיש שוב תופעות של דיכאון.מבקש...

מיקה: שלום,בת שלי בת 12, גבוהה, שוקלת 55 ק״ג, עם הפרעות קשב. התחילה עם אטנט שהיה מלווה בתופעות של נדודי שינה. החלפנו...

ניר: מעניין אבל חולק עליך בעניין הסיבות למה שתיארת. פחד המוות קיים אצל חלק יותר וחלק פחות אבל אצל יותר ויותר יש רצון...

חיים: הי אני כבר כמה שנים נהנה מאד לקרוא את מאמריך, אבל לאחרונה זה נהייה מאד קשה לקריאה, בגלל כל הסימנים האלו\ה... אני...

Amikam Salant: סקירה מרתקת !! תודה לך ד"ר ירדן לוינסקי על חוכמת החיים שלך !! בהערכה , עמי סלנט

שלומית אלחנני: אנשים חזקים יכולים להרשות לעצמם לפנות שימת לב, זמן, לאחרים - מתוך בחירה. אנשים חזקים שמים לב למה שנחוץ להם לשמר -...

תהילה: שלום וברכה! אני מקלפת את השפתיים כבר מגיל 5 ואני בת 37 מה יכול לעזור לי?????????? תודה!!!!!!!!

דוקטור יארינג: הצלחת לקלוע בכל סעיף, מזלי שאני מצליח לקרוא את הכותרות ולא להכנס לתוך הכתבות בעיתון, אין לי פייס/אינסטה/איכס או...

תגובות

4 תגובות לרשימה ”רפורמה, חרדה וסטיגמה“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת דני ארנון:

    היי, האם אתה מודע שילדים ללא אבחנה פסיכיאטרית לא יוכל לקבל טיפול?
    אני חושב על ילדי הדרום המסכנים שלרוב מגיעים ממשפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך, כיצד הם יתמודדו עם הקשיים הרבים של חיים תחת מלחמה מתמדת. הרי לגור בדרום הארץ זו אינה מחלה, אפילו ברכה.
    אותו ילד כדי לקבל טיפול, יקבל אבחנה פוסט טראומתית מבלי שהוא באמת עונה על הקריטריונים שלה, וזה חבל.

  2. מאת כמה דברים:

    "אנחנו רוצים שיטפלו בנו כבני אדם, לא כסימפטומים" – מדוייק. שאל כל אדם שמאובחן, למשל, עם הפרעה נפיצה כמו בורדרליין מה החוויה שלו מול אנשי מקצוע (כולל ברה"נ) ברגע שהם נתקלו באבחנה. עכשיו דמיין את היחס שהם יקבלו מרופא כללי שיודע עוד פחות, ומה שהוא כן יודע עשוי להיות תמצית הסטיגמה הרווחת לגבי ההפרעה הזו.
    כנ"ל לגבי היחס של רופאים רבים לפציינט שרשום בתיק שלו שהוא סובל מבעיית חרדה, במיוחד נשים. רמת הרצינות בה התלונה הבריאותית מטופלת יורדת פלאים. יש נתונים מוכרים על כך שהסטיגמה כלפינו היא אחת מהסיבות הרבות שאנחנו מתים מוקדם יותר, כי היא פוגעת בטיפול הרופואי שאנחנו מקבלים.

    וכן, זה רע שהסטיגמה הקיימת גורמת למצב הזה. אבל עם כל הכבוד לרצון שלך לנפץ את הסטיגמה, יש לא מעט פטרנליזם בהחלטה עבורי ועבור חבריי שאנחנו נשכב על הגדר ונספוג את המכה הזו למען שינוי תפיסות חברתיות. אף אחד לא שואל אותנו. בדיוק כמו שלא טרחו לשאול אם אנחנו מאשרים את העברת המידע הרגיש לקופות החולים, בניגוד גמור לסטנדרט שכן מיישמים על שאר האוכלוסייה. הרציונל מאחורי ההחלטה (וזה צוטט לא פעם מהתשובה שניתנה ע"י נציגת המערכת בתהליך הערעור עליה) היה שאנחנו לא עמידים מספיק ולא מסוגלים להתמודד עם ההחלטה ולכן אין טעם לשאול. זה נאמר בפומבי. אפרופו סטיגמה.

  3. מאת ירדן לוינסקי:

    @דני, מי אמר שיש לו הפרעה פוסט טרואומטית? אולי יש לו חרדה? הפרעת הסתגלות? בעיה אחרת? ואם אין לו כל בעיה שאפשר לאבחן, האם צריך לטפל? תאורטית, כל אדם יוכל להנות מטיפול בשיחות, אבל זה לא אומר שאפשר לתת לכל אדם טיפול ללא הגבלה.
    אפשר להתווכח על זה אבל הוחלט שמטפלים במשהו שאפשר לאבחן אותו, טיפול במערכת ציבורית הוא חשוב, ללא עלות אבל איננו בלתי מוגבל ואם אי אפשר לאבחן בעיה, אז המערכת לא תוכל לטפל בזה. הילדים שיש להם בעיה אמיתית, אפשר לאבחן להם משהו שמזכה אותם בטיפול ללא עלות.

    @כמה דברים, את צודקת כמובן, אך הרפורמה היא הזדמנות לתקוע דגל ולומר שהגיע הזמן להתנהל אחרת. בראש ובראשונה כלפי הצוותים הרפואיים. אי אפשר גם לטעון שאנחנו נגד סטיגמה ומצד שני לטעון שאנחנו בעד הפרדה. זה רק מנציח את המצבים הבעייתיים שאת מתארת. בנוגע ללשאול את המטופלים, אני בעד לשאול את כולם, ושהנשאלים יבינו שאם לא יעבירו פרטים לקופה, הקופה לא תוכל לממן המשך טיפול של אנשים שאיננה מכירה ויודעת מדוע הם מטופלים. הגב, מידע על טיפולים עובר היום בין בתי החולים הכלליים לבין הקופות באופן קבוע, תוך שמירה על סודיות רפואית. הכוונה היא להנחיל סטנדרט דומה גם בתחום בריאות הנפש – לא ממציאים משהו חדש מיוחד לבריאות הנפש.

  4. מאת נירה עמית דוד:

    קוראת תמיד ובעניין רב את דבריך. אנו, הסובלים ממחלות נפש, הנאבקים כל חיינו

    לתפקד, להיות, לחיות ככל האדם, שואבים כח,עדוד ואמונה מרופא שהוא קודם אדם,

    כמוך. כן ירבו!!! כתוב עוד…

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.