יש משהו שהאינטרנט עשה לסודיות בכלל, ולא רק לסודיות הרפואית: האינטרנט שינה את הדרך בה בעלי מקצוע חולקים מידע אחד עם השני ומתייעצים. בין היתר,מטופלים הגיעו למצב בו הם מבקשים ייעוץ אנונימי למחצה ממומחים בפורומים; כך, למשל, בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" באתר תפוז חולקים מבוגרים רבים את תסכוליהם, תוך ששם המשתמש שלהם מופיע לצדם. פעמים רבות עושים הם זאת כיוון שהם מוותרים מראש על הפרטיות, אך השאלה היא האם בכלל במצב כזה ראוי שהתשובה תהיה פומבית.
על google, גבולות, פרטיות, ועל איך אפשר להפוך את גוגל פלוס לרשת חברתית בעלת משמעות אמיתית עבורנו.
על התמכרות לעדכונים – מסלולר ועד דואר אלקטרוני. איך לזהות ואיך אפשר להתמודד.
על הסיבות לכך שאנשים לא שומרים על עצמם בתקשורת עם אחרים באינטרנט.
אימייל, פייסבוק, טוויטר, סלולר, בלוגים, פורומים ועוד עשרות שירותים וטכנולוגיות מאפשרים לנו להיות מחוברים לאנשים אחרים. לכל טכנולוגיה או שירות חברתי יש מערכת חוקים ומוסכמות בפני עצמם. מבחינות מסויימות מעולם לא היינו כל כך מחוברים ונגישים לתקשורת עם אנשים אחרים. מצד שני כל התקשורתיות הזו, עם ההבטים הנפלאים שבה, מגיעה עם מגוון של קשיים חדשים והשלכות בלתי צפויות.
בשבועיים האחרונים אפשר כל יום לקרוא כתבות בנושא פייסבוק, שמירה על הפרטיות ואבדן הפרטיות. רוב האנשים לא יודעים בכלל על מה המהומה ומדלגים על הכתבות כי זה רק עניין של מובילי טכנולוגיה מול עורכי דין למיניהם. והאמת, אולי יש בזה משהו. פרטיות היא עניינם של אנשים שיש להם משהו להסתיר.