כולנו יודעים שהמדיה החברתית משפיעה על התקשורת שלנו עם הסביבה מצד אחד, ומצד שני משפיעה על הדרך שאנו מגדירים יחסים בין אנשים. המדיה החברתית נמצאת בכל מקום ולא תעלם. לכן, אין ספק שהיא גם תשפיע על פסיכיאטרים, על פסיכולוגים ועל עולם הטיפול הנפשי. למרבית אנשי המקצוע יש בעיה עם המדיה החברתית. אנחנו רואים את הסיכונים המקצועיים, המשפטיים והחברתיים שהמדיה החברתית מביאה לעולם הטיפול ואנחנו חוששים. אבל אני יכול לראות גם דברים טובים שיקרו לעולם הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה כתוצאה מעליית המדיה החברתית.
למיקטל (Lamotrigine) היא תרופה ותיקה יחסית אשר משמשת מזה שנים כטיפול נוגד אפילפסיה. ברבות השנים התברר כי היא גם יעילה כטיפול בתחום הפסיכיאטריה למגוון של מצבים ובכלל זה: טיפול מייצב מצב רוח למצבים של מחלה דו קוטבית (ביפולרית), תרופה משלימה לחיזוק טיפול בדיכאון, הפרעה סכיזואפקטיבית וכן סוגי כאבים עצביים שונים.
בעיה נפשית כמעט אף פעם לא נשארת רק בעיה רק של מי שסובל ממנה. אם למישהו יש חרדה גם בני המשפחה שלו מרגישים בחרדה ושותפים להתמודדות איתה. אם למישהי יש דיכאון גם בעלה והילדים יושפעו מהדיכאון. בעיות כמו הפרעה אובססיבית טורדנית (OCD) משפיעות באופן ישיר על היחסים במשפחה ועל הרגלי החיים.
באופן כללי בני אדם אוהבים ביטחון ויציבות. אנחנו מעדיפים לחשוב שאם גדלנו בישראל, למדנו בבית-ספר, הלכנו לצבא, עבדנו קשה ושילמנו מיסים אז הדברים יסתדרו עבורנו באופן משביע רצון. אם גם נשמור על החוקים של המדינה ונחסוך בצורה סבירה לימים קשים אז כנראה שמצבנו אפילו יהיה טוב. כל זה כמובן נכון עקרונית, אבל גם לאנשים טובים וזהירים יכולים לקרות דברים רעים.
בתחילת החודש התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה המתארת את חייו של פסיכיאטר אמריקאי מבוגר, אשר מתלונן על כך שהעבודה שלו כוללת בעיקר מעקב תרופתי ופגישות קצרות של 15 דקות עם מטופלים לצורך כתיבת מרשמים.
הפסיכיאטר מתלונן על כך שהוא נהנה פחות ופחות מהמקצוע שלו. אותי זה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במגמה כלל עולמית.
רוב האנשים שלוקחים כדורי שינה משתמשים בהם בדיוק כמו שהרופא שלהם המליץ. לרוב הם מקבלים את המרשם מרופא המשפחה ולא מפסיכיאטר, נעזרים בתרופת השינה בתקופת משבר ואחר כך חוזרים לשגרת הלילה הרגילה שלהם. ויש אנשים שמשתמשים בכדורי שינה בצורה טפשית.