ארכיון רשימות בנושא 'דעות' (עמוד 15)
תרופות פסיכיאטריות לשיפור ביצועים
מה עושים בני אדם שמנסים להתמודד במסגרת של תחרות עם סטודנטים אחרים בחוגים לפסיכולוגיה או למנהל עסקים ומתקשים לעמוד בתחרות? מה עושים אנשים שמנסים להתמודד עם שעות עבודה ארוכות או עם תחרות במקום העבודה? איך אפשר להצליח להתמודד עם הציפיה של החברה שבה אנחנו חיים שאנחנו נהיה כל הזמן ברמת תפקוד מקסימלית?
האם פסיכיאטרים צריכים לעשות פסיכותרפיה?
בשנים האחרונות יש מגמה בתחום בריאות הנפש, לעשות חלוקה ברורה יותר בין שיחות לבין טיפול רפואי. הפסיכיאטרים מקבלים מטופלים להערכה פסיכיאטרית, למטרת טיפול תרופתי, וגם למעין סוג של טיפול שיחתי עם דגש רפואי ובמקביל הם מעבירים את הטיפול בשיחות למטפלים שאינם רופאים : פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, אחיות, רבנים וכל מי שמוכן להקשיב. כן, גם השכנה ממול ואולי גם הספר נכנסים לקטגוריה.
חוות דעת שניה
נשאלתי לא מזמן על ידי אחת הקוראות באתר מה דעתי על חוות דעת פסיכיאטרית שניה. ובצדק, אחת השאלות החשובות ביותר שבהן נתקל אדם שסובל מבעיה בריאותית כלשהי היא מתי והאם לפנות לחוות דעת שניה. הסיבה העיקרית להתלבטות היא שחוות דעת כזו היא פעולה שיש לה השלכות רבות על הטיפול, הרבה מעבר לעצם הפניה לאדם נוסף כדי לשמוע את דעתו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר כמה דברים בנושא.
כמה מחשבות על פסיכולוגיה ואינטרנט
בשבוע שעבר היה כנס פסיכולוגיה ברשת של איל"ב (לקריאת סיכום האירוע). מכיוון שהייתי בין המארגנים של הכנס, וגם הרצתי באחד המושבים אני לא יכול להעיד על ההצלחה/החסרונות שלו. למרות שיש לי כמה רעיונות לדברים שאפשר לשפר בפעם הבאה, אני רוצה לשתף בכמה מסקנות ותובנות שהגעתי אליהן בעקבות הכנס, הקשורות בקשר שבין פסיכולוגיה, פסיכולוגים וטכנולוגיה.
מרד הפסיכולוגים
לפני מספר חודשים כתבתי על הבעייתיות של מקצוע הפסיכולוגיה במסגרת מערכת הבריאות המודרנית: הרפואה בימנו הופכת להיות יותר ויותר Evidence based, יש צורך בהוכחות ברורות (בצורת מחקרים איכותיים) על מנת לאפשר טיפולים. הקושי בקבלת מידע מחקרי על טיפול פסיכולוגי, והעלות הגבוהה של טיפולים אלו (פגישות רבות בעלות אורך רב) הם בין הגורמים שמובילים לקיצוץ המתמשך בשירותים הפסיכולוגים. אם יש קושי להוכיח לאוצר את היעילות של הטיפול אז הוא ישמח לקצץ בתקציבי הטיפול.
על היחסים המורכבים בין רופאים לבין חברות התרופות
דניאל קארלט, שכותב גם מידעון פסיכיאטרי בשם The Carlat Report פרסם במגזין סוף השבוע שעבר של הניו יורק טיימס מאמר של שישה עמודים תחת הכותרת Dr. Drug Rep. ובו הוא מספר על השנה שבה עבד עבור חברת תרופות אמריקאית בייצוג המוצר שלה בכל מני הרצאות וכנסים. קארלט כותב טוב, ואני קורא אותו מדי פעם בבלוג שלו כך שאני מכיר את סגנון הכתיבה אבל גם את האג'נדה שלו נגד חברות התרופות.
