על היחסים המורכבים בין רופאים לבין חברות התרופות

דניאל קארלט, שכותב גם מידעון פסיכיאטרי בשם The Carlat Report פרסם במגזין סוף השבוע שעבר של הניו יורק טיימס מאמר של שישה עמודים תחת הכותרת Dr. Drug Rep. ובו הוא מספר על השנה שבה עבד עבור חברת תרופות אמריקאית בייצוג המוצר שלה בכל מני הרצאות וכנסים. קארלט כותב טוב, ואני קורא אותו מדי פעם בבלוג שלו כך שאני מכיר את סגנון הכתיבה אבל גם את האג'נדה שלו נגד חברות התרופות.

במאמר קארלט מספר על הכניסה שלו לעולם ההרצאות הממומנות. חברות התרופות שוכרות רופאים כדי לתת הרצאות על תרופות או נושא מסויים בפני קבוצות של רופאים אחרים. הוא כותב על החוויה של ההרצאות, על ההשפעה של ההרצאות האלו עליו ועל הרופאים שהאזינו לו, ועל מה שגרם לו להפסיק להרצות במסגרת ההרצאות האלו. קארלט נשכר על ידי היצרנית של Effexor על מנת לפגוש רופאי משפחה ולספר להם על נפלאות התרופה. ההכנסות שלו מהטיול הזה הגיעו לסכומים של עד 1000$ לשעה, אבל הפריע לו שהוא לא יכל לספר לרופאים על החסרונות הפוטנציאלים של effexor שכללו יתר לחץ דם ותופעות לוואי של גמילה.

I wrestled with how to handle this issue in my Effexor talks, since I believed it was a significant disadvantage of the drug. Psychiatrists frequently have to switch medications because of side effects or lack of effectiveness, and anticipating this potential need to change medications plays into our initial choice of a drug. Knowing that Effexor was hard to give up made me think twice about prescribing it in the first place.

During my talks, I found myself playing both sides of the issue, making sure to mention that withdrawal symptoms could be severe but assuring doctors that they could "usually" be avoided. Was I lying? Not really, since there were no solid published data, and indeed some patients had little problem coming off Effexor. But was I tweaking and pruning the truth in order to stay positive about the product? Definitely. And how did I rationalize this? I convinced myself that I had told "most" of the truth and that the potential negative consequences of this small truth "gap" were too trivial to worry about.

המסר העיקרי של קארלט הוא שחברות התרופות מפעילות לחץ כלכלי מתון על רופאים כדי שישווקו עבורם מוצרים, והרופאים הללו בעצם משכירים את המוניטין שלהם כדי לקדם את המסר של אותן חברות התרופות. כמובן שאין כאן שום חידוש, וזה לא דבר יחודי לתחום הרפואה.

המאמר הזה מביא שוב לתשומת הלב הציבורית כמה נקודות חשובות: מהם היחסים בין חברות התרופות לבין הרופאים? עד כמה יכולים הרופאים להפריד בין המידע שחברות התרופות מספקות לבין מידע שהוא לא מטעם מישהו, שלא כולל אינטרסים? האם הציבור יכול להפריד בין סוגי המידע, והאם הוא צריך להעביר את האחריות על כך לרופאים?

צריך להדגיש שהיחסים בין רופאים לחברות תרופות בחו"ל שונים מאלו שמתרחשים בארץ. בארה"ב חברות התרופות צריכות להעביר לאישור ה FDA את השקפים של המצגות שיעבירו הרופאים. במקומות מסויימים בקנדה אסור לרופאים לקבל אפילו עט שעולה 10 שקלים שמא זה יתפרש כשוחד (נראה אתכם עובדים בבית חולים בלי אספקה של עטים. זה מצרך נדרש אפילו יותר מתרופות). בארץ נציגי החברות אינם רופאים בדרך כלל אלא בעלי מקצועות קשורים לרפואה (ביולוגיה, ביואינפורמטיקה, סיעוד ועוד) עם הכשרה ספציפית בתחום. גם בארץ רופאים מרצים מטעמם של חברות תרופות אך השקפים לרוב הם שקפים מטעמם ולא מטעם החברה.

הטענה העיקרית נגד חברות התרופות היא שהנציגים שלהם מספרים לציבור ולרופאים רק מידע שמקדם אותם. אופס, לרגע חשבתי שחברות התרופות הן אירגון ללא מטרת רווח ולא חברה מסחרית שצריכה לקדם את העסקים שלה. שמעתם שסוני מספרת לכם שהטלויזיות שלה לא באמת יותר טובות מאלו של LG או שסלקום אומרת לכם שהשירות שלהם שווה בדיוק לשירות של אוראנג'? מה, לא? חברות התרופות הן חברות מסחריות בדיוק כמו כל חברה אחרת ואנחנו, הרופאים וגם משתמשי התרופות, לא יכולים להטיל את כל האחריות על המידע והצגתו על חברות מסחריות, ואין לצפות שהם יעשו זאת מיוזמתם. זה בדיוק התפקיד של הגופים הציבוריים, ובארצות הברית לפחות הגופים הללו מנסים לעשות את זה באמצעים שונים כמו הנחיית חברות התרופות לפרסם את תוצאות כל המחקרים שהן עורכות – ובכלל זה המחקרים שמראים תוצאות לא מחמיאות לתרופות שלהם. צריך לזכור גם שחברות התרופות גם אוהבות להשמיץ תרופות של החברות המתחרות כך שמידע שלילי לא נשאר חסוי למשך זמן רב. כמה זמן לקח לדעתכם לסוכני החברות המתחרות לספר לכל הרופאים שתרופה מסויימת מעלה את הסיכוי להתפתחות של סוכרת?

אבל הטענה היא כלפי הרופאים: מה, אתם לא קוראים את העיתונות הרפואית? אתם לא יודעים שהנציגים האלו בסך הכל מוכרים לכם מוצר? למה אתם רושמים cipralex לחולי דכאון ולא Prozac? ומה עם תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני? האם הן באמת יותר טובות מהתרופות של הדור הראשון שאין להן אנשי מכירות כל כך נלהבים? המחקרים האחרונים מראים שאולי בקצת, אם לא בכלום. צריך להבין כאן שגם כשמגיע נציג חברת תרופות כדי לשכנע אותי לרשום דווקא את התרופה שלו אני לא אמור לקבל אוטמטית את הדברים שהוא אומר. הנציגים הללו יודעים את זה ונעזרים בשלל מחקרים שמוכיחים את הטיעונים שלו.
רופא טוב יודע את כל זה וצריך להיות מסוגל להבדיל בין הטיעונים של חברת התרופות לבין טיעונים ניטרלים יחסית. רופא טוב צריך לדאוג לקבל מידע מכל מני מקורות מידע – נציגים רפואיים, עיתונות מקצועית, קולגות, וגם ממקורות אלטרנטיביים ועל בסיס כל מקורות המידע לגבש תפיסת עולם רפואית אינטגרלית.

וכאן אני מגיע לאחריות של החברה על המידע הרפואי. רופא מומחה שעובד בבית חולים במקצוע לא כירורגי מקבל סביב 7000 שקל ברוטו למשרה מלאה בלי כוננויות. אז אחרי הצהריים הוא צריך ללכת כמה פעמים שבוע לקליניקה בשביל להרוויח מספיק כסף – ולפעמים עובד עד השעות הקטנות של הלילה, וזה אם לא קוראים לו בכוננות לבית החולים. ביום העבודה שלו בבית החולים הוא רואה הרבה יותר מטופלים מאשר רופא אמריקאי או אירופאי כי אצלנו שכחו לעדכן את מספר התקנים לרופאים מתי שהוא לאחר שביתת הרופאים הגדולה בשנות השמונים (למרות שמאז נוספו כמה מליוני תושבים כאן), כך שביומיום יש לו מעט מאד זמן להתעדכן בחומר רפואי עדכני, ובעצם הדרך הזמינה ביותר להתעדכן היא ביקורים של נציגי חברות תרופות.

אז תגרשו אותם מהמרפאות ובתי החולים! (אומרים הצדיקים)

טוב, בסדר, גירשנו. מה עכשיו? פתרתם את הבעיה? לרופאים יש עכשיו יותר זמן להתעדכן? אם הציבור רוצה רפואה נטולת אינטרסים אז הוא חייב לאפשר רפואה נטולת אינטרסים, ולא להטיל את האחריות על נציגי מכירות או על הרופא הבודד במרפאה שרוצה מדי פעם להתעדכן באיזה מידע חדש. הבעיה היא בכל השלבים של העברת המידע ואי אפשר להאשים דווקא חוליה אחת בשרשרת.

גילוי נאות: אני עורך מחקר שהמממנת העיקרית שלו היא חברת תרופות אירופאית.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

מאיר: אני מקבל טיפול של אסקטמין במשך שנתיים התרופה עבדה טוב.מזה כשבוע אני מתחיל להרגיש שוב תופעות של דיכאון.מבקש...

מיקה: שלום,בת שלי בת 12, גבוהה, שוקלת 55 ק״ג, עם הפרעות קשב. התחילה עם אטנט שהיה מלווה בתופעות של נדודי שינה. החלפנו...

ניר: מעניין אבל חולק עליך בעניין הסיבות למה שתיארת. פחד המוות קיים אצל חלק יותר וחלק פחות אבל אצל יותר ויותר יש רצון...

חיים: הי אני כבר כמה שנים נהנה מאד לקרוא את מאמריך, אבל לאחרונה זה נהייה מאד קשה לקריאה, בגלל כל הסימנים האלו\ה... אני...

Amikam Salant: סקירה מרתקת !! תודה לך ד"ר ירדן לוינסקי על חוכמת החיים שלך !! בהערכה , עמי סלנט

שלומית אלחנני: אנשים חזקים יכולים להרשות לעצמם לפנות שימת לב, זמן, לאחרים - מתוך בחירה. אנשים חזקים שמים לב למה שנחוץ להם לשמר -...

תהילה: שלום וברכה! אני מקלפת את השפתיים כבר מגיל 5 ואני בת 37 מה יכול לעזור לי?????????? תודה!!!!!!!!

דוקטור יארינג: הצלחת לקלוע בכל סעיף, מזלי שאני מצליח לקרוא את הכותרות ולא להכנס לתוך הכתבות בעיתון, אין לי פייס/אינסטה/איכס או...

תגובות

5 תגובות לרשימה ”על היחסים המורכבים בין רופאים לבין חברות התרופות“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת יוסי לוי:

    לא ברור לי מה אתה מציע ב"רפואה נטולת אינטרסים" וכולי (בפסקה האחרונה). האם תוכל לפרט יותר?

  2. מאת ירדן לוינסקי:

    הכוונה היא שהאינטרס של בריאות המטופל עומד בראש השיקולים ולא במקום אחרון

  3. מאת עידן:

    האם לפסיכיאטרים יש גם אינטרסים כלכליים ברשימת תרופה מסויימת לפצינט שלו? האם חברות התרופות מספקת להם איזשהו תמריץ כלכלי לרשום את התרופה שלהם?
    ומ לגבי חברה שנותנת לרופא אספקה של תרופה מסויימת והוא מחלק לחוליו? האם זה אתי? האם ישנם מצבים שבהם הפסיכיאטר רושם מרשם מסויים כדי לנסות יעילות תרופה?

  4. מאת ירדן לוינסקי:

    כמובן שאני לא יכול לענות בשם כל הפסיכיאטרים בארץ. אבל אני יכול לענות בשמי ובשם מה שאני יודע על הפסיכיאטרים שאני מכיר. אין לאף אחד אינטרס כלכלי ברשימת תרופה פסיכיאטרית כלשהי. כמובן שאדם ירשום יותר את התרופות שהוא מכיר ושיש לו נסיון אישי איתן. חברות התרופות יכולות להיות מעורבות במימון מחקרים שלפעמים רופאים מקבלים דמי השתתפות על עבודתם במחקר, אבל בדרך כלל אפילו זה לא יגרום לפסיכיאטר להעדיף דווקא תרופה זו או אחרת.
    חברות תרופות לא נותנות אספקה. המקסימום שהן עושות זה לחלק דוגמיות. המטרה של הדוגמיות היא להקל על התחלת הטיפול (לדוגמא עד שמגיע אישור הקופה לקבלת התרופה במימון הקופה) כמעט תמיד הדוגמיות מכילות מינון מופחת שמספיק למספר ימים בודדים ולא לכל החודש כך שהתרופה לא יכולה להחליף רכישה בבית מרקחת. במקרים של דוגמיות הרופא מקבל נניח 3-4 דוגמיות. אם בשבוע אתה רואה כמה עשרות מטופלים אז ביקור נציג חברה אחת לחודש לא ישנה דבר וחצי דבר בשיקולים שלך. רופא לא ירשום מרשם לאף אחד סתם כדי לנסות יעילות אם הוא לא יחשוב שהתרופה תועיל למטופל. בשביל זה יש מחקרים .

  5. מאת נילי אושרוב:

    מרמר מעניין, אם כי בהתיחס לפסקא האחרונה, נראה כי קשה לכלול את כל הרופאים תחת הגרת יושר ועצמאות פנימית כאלה שיגרמו להם להמנע מלמצוא חן בעיני סוכן כריזמטי, או חברת תרופות עם פוטנציאל למקום עבודה או מקור רווח עתידיים, גם אם הרווח מגולם בקשרים וחשיפותיתר לרופא עצמו בהקשרים שונים, אולם זה נכון כמעט לגבי כל הקשרים המסחריים המתוווכים בידי סוכנים

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.