אם הרפורמה בבריאות הנפש היא הזדמנות, איך אפשר לעצב את המפגש בין רפואת משפחה לפסיכיאטריה כך שהמטופלים ירוויחו עוד משהו?
הרוחות סוערות. שרת הבריאות יעל גרמן מביאה למליאת הממשלה הצעת מחליטים בנושא הסדרת המריחואנה הרפואית בישראל. הרופאים מתנגדים לאפשרות שרופאי משפחה ירשמו מריחואנה רפואית, הטוקבקים זועמים, ח"כ כץ זועק חמס, החולים כועסים על הרופאים. קחו שאיפה, זה בכלל לא רלוונטי.
השר"פ הוא כנראה עוד תרגיל של משרד האוצר להמנע מלטפל בבעיות האמיתיות של מערכת הרפואה בישראל. איך משסים את האזרחים אחד בשני במקום לפתור את הבעיות.
כמו כולם גם אני נחרדתי למשמע הזוועה התורנית שבה אב חוטף את ילדיו מידי אשתו, רוצח אותם ומתאבד. והרשת והתקשורת מתמלאים מייד בזעזוע, בדיווחים מהשטח ובחיפוש אחרי האשמים. כולם כמובן יודעים מי אשם. רשויות הרווחה שלא מנעו, הפסיכיאטרית שקבעה, המשטרה שלא הגיעה בזמן.
האם אפשר לעשות ניתוח פסיכולוגי לדמות כמו בשאר אסד? לא בטוח שכדאי לטרוח.
אחד הדברים שהכי מרתיעים אנשים משימוש בתרופות נגד דיכאון וחרדה, הוא החשש שהן יפגעו בחיי המין שלהם. ג' כותב על החוויה האישית שלו ומגיע למסקנות מעניינות.