דכאון לאחר לידה הוא בעיה משמעותית והוא אחד הסיבוכים המשמעותיים ביותר של הריון ולידה. לפי מחקרים מסויימים עד 15% מהאמהות סובלות מתסמיני דיכאון לאחר לידה, אולם למרות כל הנתונים הללו יש עדיין יותר מדי אמונות תפלות סביב דיכאון לאחר לידה שיכולות למנוע טיפול איכותי מאותן אמהות שסובלות מדיכאון. גם אנשי מקצוע כמו רופאים, אחיות ואפילו מטפלים בבריאות הנפש לעיתים שוגים בהבנת התחום הזה.
מה עושה מישהו שסובל מהפרעה ביפולרית? איך אתם מתמודדים עם קרוב או בן משפחה שנע בין שמחה עילאית לבין דכאון ממוטט? למה לצפות ואיך להתנהג? איך יודעים לאן לפנות ועם מי להתייעץ? איך אפשר לעזור לחולה שסובל ממאניה ומה עושים בזמן דיפרסיה? מה ההבדל בין סוגי הטיפול ומקומות הטיפול?
מאניה דפרסיה, אשר מוכרת גם כהפרעה דו קוטבית או הפרעה בי פולארית, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בשינויים משמעותיים ולפעמים גם קיצוניים במצב הרוח. אדם הסובל ממאניה דפרסיה נע בין קטבים של מצב רוח מרומם ופעילות יתר – הנקראים מאניה או היפומניה בשפה הרפואית – ובין תקופות של דיכאון המתבטא בירידה במצב הרוח, חוסר עניין והנאה מפעילויות והפרעה תפקודית ניכרת. משך תקופות הללו נע מכמה ימים ועד כמה חודשים. לעיתים תקופות אלו קצרות ומשתלבות בחייו של האדם והוא לא מודע שיש לו מאניה דפרסיה.
שלפוחית ביישנית היא סוג של חרדה חברתית בה מעורבת מערכת השתן, ומתאפיינת בקושי עד חוסר יכולת להשתין במקומות ציבוריים. הגורם העיקרי להפרעה הוא פסיכולוגי לחלוטין אולם במצבים מסויימים יכולה לגם להתפתח בעיה פיסיולוגית עקב כך שאדם לא יצליח לעשות את צרכיו במקום ציבורי.
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) היא הפרעה פופולרית בתרבות שלנו. יש תוכניות טלויזיה וסרטי קולנוע אשר עוסקים בהפרעה (הטובים בהם הם "הטייס" עם לאונרדו דיקפריו ו"הכי טוב שיש" עם ג'ק ניקולסון. יש עשרות ספרים שבהם מתוארים אנשים עם סימפטומים אובססיבים או קומפולסיות.
אנחנו משתמשים בביטויים הקשורים בהפרעה גם במהלך שיחות יומיומיות כמו "אל תהייה אובססיבי" וההפרעה תמיד משאירה אותנו במצב של סקרנות בנוגע אליה.
אנשים שסובלים מחרדה חברתית מפחדים שאחרים ישפטו אותם, יחשבו שהם חלשים, משוגעים או טיפשים. לעיתים קרובות הם יתקשו לדבר במקום ציבורי או בישיבות צוות בעבודה, יסבלו מפחד קהל. הם מפחדים שיראו אותם לחוצים, שישימו לב לשינויים בקול שלהם או לרעד בידיים. אבל יש טיפול.
אנשים שסובלים מחרדה חברתית סובלים בעצם מפחד להיות מובכים בסיטואציות חברתיות ובאופן מיוחד הם מפחדים ממצב שבו הם עצמם יביכו את עצמם. באופן סצפיפי, הם חרדים שלא יתפקדו בצורה טובה בזמן שהם מדברים, אוכלים או בכל סוג של אינטראקציה עם אנשים אחרים.