זו לא בהכרח הפרעת קשב וריכוז
ערן הוא סטודנט שנה ראשונה במכללה. הוא תמיד היה ביישן ורגיש והעדיף להיות עם עצמו ולא להתבלט. הוא אוהב את השגרה שלו ומקומות חדשים גורמים לו להיות מתוח. כשערן יושב בכתה, הוא משתעמם בקלות ובוהה בחלון או אפילו מנמנם. הוא מאחר כמעט תמיד לשיעור הראשון ומתלונן שיש לו כאבי ראש או בחילה. למרות שברור לכולם שהוא אינטילגנטי מאד, הציונים שלו בסמסטר הראשון היו מתחת לציפיות. כל תרגיל או הגשה לוקחת לו הרבה יותר מדי זמן, ויש לו קושי להעתיק מהלוח את כל המשימות, לשבת בשקט או סתם לעקוב אחרי מה שקורה באולם. בנוסף, החברים שלו חושבים שהוא שכחן והוא לא מצליח להתארגן לפעולות שנחשבות קלות לביצוע.
בשלב כלשהו, הוא פנה לרופא המשפחה שלו כי הוא חשב שיש לו הפרעת קשב. הוא קרא באינטרנט על רשימת הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז ולכן הוא ביקש לבצע אבחון ממוחשב שהראה באמת רמת מוסחות גבוהה מאד. כל החברים והמשפחה שהתלוננו שיש לו בעיות קשב וריכוז רק חיזקו את הכוונה שלו להתחיל טיפול תרופתי להפרעת קשב באמצעות ריטלין. אבל הריטלין לא ממש סייע לערן והוא יותר ויותר מתוסכל.
כמה פעמים שמעתם על אנשים שסובלים מהפרעת קשב והתרופות לא עוזרות להם? התקשורת גורמת לנו למעין התניה שאומרת שאם למישהו יש קשיי קשב האפשרות היחידה היא שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז. אבל המציאות היא שבמקרה של ערן, חוסר הריכוז, השיעמום, השכחנות, חוסר היכולת לעמוד במטלות, העדר השגים לימודיים לא ממש קשורים להפרעת קשב אלא להפרעה טורדנית כפייתיתc (OCD). סימפטומים הם לא אבחנה.
קשיי קשב הם לא תמיד הפרעת קשב.
הפרעות חרדה הן דוגמא טובה לבעיה מאד נפוצה שיכולה לגרום לתסמינים של קשיי ריכוז. אחוזים גדולים מהאוכלוסיה יסבלו במהלך החיים גם מדיכאון אשר גם הוא יכול להתבטא בקשיי ריכוז. אבחון מסודר הוא הדרך היחידה שיכולה להבחין בין הפרעות שונות שיכולות להתבטא בקשיי ריכוז, וכך למנוע קשיים נוספים ותסכול מיותר. אם עוברים אבחון מסודר, אפשר גם לקבל אבחנה מלאה ונכונה ולבנות תהליך טיפולי מתאים. כלומר, יש חשיבות שנעשה אבחון מסודר לפני שאנחנו מסיקים שיש לנו בעיה כזו או אחרת.
כיום, אפשר לבצע 'אבחון' באמצעות רשימת סימפטומים שאפשר להוריד מהאינטרנט. אפשר לבצע גם אבחון ממוחשב דרך האינטרנט בלי בעיה בתשלום מינימלי. אבל אם אנחנו חופרים מתחת לפני השטח אפשר למצוא שבעצם האבחנה של הפרעת קשב שגויה מיסודה ומפנה להפרעת חרדה. אנשים עם הפרעות קשב וריכוז באמת יכולים להתקשות בריכוז ובמיקוד, הם יכולים להיות אימפולסיבים ולהתקשות במסגרות סגורות. אבל אדם עם הפרעות חרדה יכול להראות בדיוק אותו דבר, אבל הם בעצם נגרמים בגלל העיסוק המוגבר של ערן במחשבות הטורדניות והדאגה.
דוגמאות לבלבול:
- אנשים שסובלים מחרדה לא תמיד מודעים שיש להם בעצם דאגות מוגזמות או מחשבות טורדניות שמעסיקות אותם. המחשבות הללו גורמות לתחושות רעות, כולל תחושות גופניות של אי שקט והם יכולים שלא לייחס את התסמינים הגופניים למצב הנפשי שלהם.
- אנשים שסובלים מחרדה מעדיפים שיגרה והעדר הפתעות ולכן כל שינוי יכול לגרום להם למצוקה וחרדה, לאי שקט ועצבנות.
- אנשים שסובלים מחרדה יכולים להיות עסוקים במחשבות שלהם ולכן מנותקים מהמתרחש סביבם, לבהות בחלון או באוויר. הם יכולים לאחר (אם הם לדוגמא צריכים לעשות טקסים או התנהגות המנעותית כלשהי) והם יכולים לסבול מכאבים, בחילות ותחושות אחרות של חרדה.
- לאנשים שסובלים מחרדה יכול לקחת הרבה יותר זמן מאחרים בביצוע מטלות כי הם מוסחים ומוטרדים.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
4 תגובות לרשימה ”זו לא בהכרח הפרעת קשב וריכוז“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שני, 10 בספטמבר 2012 בשעה 9:26
ואיך איש המקצוע מבחין ביניהם?
יום שני, 10 בספטמבר 2012 בשעה 12:36
ירדן, אולי אתה יכול להבהיר האם רופאי משפחה רשאים לרשום היום רטלין רק לאחר אבחון פסיכיאטרי/נוירולוגי, או שאין בזה הכרח והם בעצם גם "מאבחנים" וגם רושמים? כי האחרון הוא מה שמובן מהרשומה הזאת. שגם מצביעה בעצם על הבעייתיות.
יש יותר מדי רופאי משפחה שרואים בעצמם פסיכיאטרים. וזה שהם רשאים לרשום תרופות כאלה רק מחזק את זה. עם כל היתרונות בכך שהם יכולים היום לרשום נוגדי דיכאון (שהם אגב גם מחלקים כמו סוכריות אבל בזה הם כנראה לא שונים מהפסיכיאטרים, רק הגישה אליהם קלה ונוחה יותר וזה בדיוק גם היתרון וגם החיסרון מבחינה זאת) – הם לא מומחים בפסיכיאטריה ולא מאבחנים. מה שאתה כותב עליו כאן הוא דוגמא אחת; חוסר הידע שלהם להבחין בין דיכאון לחרדה או רזולוציות אחרות שצריך לעשות לפני מתן תרופות (או הפניה לטיפול אחר) היא דוגמא נוספת.
יום שני, 17 בספטמבר 2012 בשעה 17:13
@אורלי, זה לא שרופא משפחה לא יכול לעשות את האבחנה, אלא שזו לא המיומנות שלו. גם רופא עיניים לא יעשה את האבחנה בצורה טובה. איש מקצוע שמיומן בתחום יכול לעשות אינטגרציה טובה של כל המידע שעומד לרשותו (אבחון קליני, שאלונים, שאלונים ממוחשבים ועוד) כי הוא יודע גם לשאול את השאלות הנכונות ויש לו את הנסיון בתחום הספציפי כדי לשאול אותן. מישהו שלא עוסק בתחום ספציפי באופן רציני לא יודע לשאול את השאלות.
@נעמה, רופאי משפחה, גם לדברי ראש האיגוד לרפואת משפחה, לא יכולים לאבחן הפרעת קשב, וגם לא לרשום ריטלין ללא המלצת איש מקצוע כמו נוירולוג או פסיכיאטר. מעבר לעובדה שהם גם לא רוצים להכנס לזה, חסר להם הזמן או ההתמחות בתחום.
יום ראשון, 03 בדצמבר 2017 בשעה 8:19
מי האיש מקצוע המועדף,פסיכיאטר/נוירולוג…?