הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שלכולם יש עמדה לגביה, אבל במקרים רבים העמדה איננה מבוססת על ידע או על הכרות עם הפרעת קשב אלא על דעות מוקדמות ומידע חלקי. במקרים רבים אפשר לשמוע משפטים כמו 'אין דבר כזה הפרעת קשב, זו סתם המצאה של חברות התרופות בכדי למכור לכם ריטלין, אתה סתם עצלן'.
הפרעות שינה הן בעיה משמעותית עבור אנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז. אין כמעט אדם אחד שיש לו הפרעת קשב שלא מכיר את זה. למעשה, בעבר הפרעות שינה היו חלק מהקריטריונים להגדרה של הפרעת קשב, אבל מכיוון שזה קריטריון מאד לא ספציפי הוציאו את הפרעות השינה מהקריטריונים.
השבוע יוצא לאור הספר '168 שעות של הפרעת קשב'. ספר על הפרעת קשב וריכוז במבוגרים שכתבתי יחד עם טל קפלינסקי.
אם אתם או אחד מבני משפחתכם אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז אתם בוודאי יודעים שיש יותר מדרך אחת להגיע לטיפול אופטימלי בהפרעה הזו: טיפול תרופתי, אימון להפרעת קשב, יעוץ זוגי, אבחונים תעסוקתיים – לכל אלו יש מקום במערך הטיפול שיכול לעזור למי שמתמודד עם ההפרעה.
הפרעת קשב וריכוז היא כנראה הההפרעה הפופולרית ביותר בתקשורת, והנסיון שלי מראה שהיא גם ההפרעה הפופולרית ביותר אצל האנשים שפונים לקליניקה. אז מדוע כל כך הרבה מאובחנים?
בניגוד למה שרבים חושבים, הפרעת קשב וריכוז איננה נפוצה יותר אצל גברים, אלא שהביטוי אצל נשים יכול להיות שונה ולכן פעמים רבות הן מאובחנות בגיל מאוחר יחסית, או שלא מאובחנות כלל.
התוצאה כמובן יכולה להיות סבל מיותר לאותן נשים שלא אובחנו, וגם יצירת סטיגמה מיותרת על נושא הפרעת קשב ונשים.