מבוא לאקדמיה לסובלים מהפרעות קשב וריכוז.

שנת הלימודים האקדמית בפתח וכל סטודנט מכין את עצמו כדי להצליח בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. לימודים במסגרת אוניברסיטה או מכללה אינם כמו לימודים בתיכון. מצד אחד בחרתם את המקצוע שאותו אתם לומדים, ומצד שני יש שם קורסים שאתם בכלל לא מבינים בשביל מה אתם חייבים ללמוד. בנוסף, כסטודנטים יש לכם דאגות נוספות שפחות העסיקו את רובכם בתיכון כמו פרנסה, המרחק מבית ההורים או אפילו הצורך העז להוכיח את עצמכם – דבר שלא נזקקתם לו בתיכון.

והתחרות. אסור לשכוח את התחרות. להיות מצטיין דיקן. ומצטיין שנה. ושהציון יהיה גבוה במיוחד כדי שהאופציות לתעסוקה בשנה שלישית יהיו רבות. שיקחו אותי להתמחות. ולסטאז'. או סתם להתקבל אחר כך למקום עבודה טוב. כי השוק רווי, ושלא יהיו אלף כמוני אלא אני אבלוט הרבה מעל כולם. להיות מרוכז, ולשבת שעות וללמוד למבחנים, ולא לישון בלילה. ולחפש את היתרון. כל יתרון.

וכאן נכנסים הריטלין, האדרל, הפרוביג'יל והחברים שלהם.

כרגע, לא אתייחס לאנשים שאין להם הפרעת קשב או שלא אובחנו מעולם ולוקחים תרופות. יש הרבה כאלו, וחלקם מרגישים שהם נעזרים ומצליחים יותר בגלל שהם לוקחים מחברים או רימו איזה רופא ושיכנעו אותו שיש להם בעיית קשב וריכוז. זהו דיון חברתי, אתי ופילוסופי אחר.

אני רוצה לכתוב על אנשים שיש להם באמת הפרעת קשב וריכוז. שאובחנו, ושאמורים להתמודד עם הפרעת הקשב במסגרת אקדמית. ואני רוצה להתייחס לסוגיות שקשורות לתרופות וללימודים

א. האם לקחת תרופות כל יום
אחת השאלות הנפוצות ששואל את עצמו סטודנט שסובל מהפרעת קשב היא האם צריך לקחת תרופות כל יום? הרי בסוף שבוע לא לומדים, ויש ימים קצרים עם קורס אחד או ארוכים עד שמונה בערב. ומה עושים בתקופות שאין מבחנים? האם צריך לקחת את התרופה? לכן יש שתי תשובות. ראשית, הפרעת קשב לא באה רק בתקופת מבחנים או רק באמצע השבוע. כאנשים בוגרים, אתם אמורים לתפקד כל הזמן, לא רק בזמן שבו אתם חושבים שאתם צריכים לתפקד. לכן לפני שאתם מחליטים לשחק עם התרופות, תחשבו טוב טוב למה אתם עושים את זה ואיזה צרכים באמת יש לכם. שנית, הדרישות מכם בתקופת הלימודים גדולות מאשר כשהייתם בחופש או בצבא. כדאי לשבת עם הפסיכיאטר המטפל שלכם ולחשוב יחד איך להתארגן עם התרופות בצורה שמתאימה לצרכים החדשים שלכם.

ב. האם לקחת מחברים
יש חברים שלוקחים אדרל ואחרים שלוקחים פוקלין, יש כאלו שנשבעים בסטרטרה וכאלו שגילו שהם מסתדרים רק עם הריטלין הפשוט. בהפסקות אתם מחליפים חוויות ואתם בטוחים שהכדור של השכן לכיתה ירוק יותר. למה שלא תיקחו מהם כדור ותנסו? בתפיסה שלי, תרופות אינן משחק, ומהחברים כדאי לשמוע על הנסיון שלהם אבל לא להסיק מזה באופן ישיר על עצמכם. אם אתם שומעים על משהו שעזר לחבר תלכו עם השאלה הזו לרופא שלכם ותתייעצו. רינת ממבוא למשפט חוקתי לא תעזור לכם אם יתחילו לכם התקפי חרדה רק כי החלטתם לנסות את הויואנס שהיא לוקחת. שווה לחכות עד לפגישה עם הרופא שלכם ולהחליט במשותף מה לעשות.

ג. איזה מינון לקחת
בהמשך לסעיפים הקודמים, המינון תלוי בצרכים שלכם ובסדר היום הצפוי בחודשי הסמסטר. אם אתם ותיקים בהתמודדות עם הפרעת קשב (אובחנתם מזמן) אז אתם יודעים שהתאמת מינון זו עבודה בפני עצמה שצריך לתכנן אותה. תקדישו לעצמכם זמן ותעשו את התיכנון של מינון הטיפול התרופתי כמו שצריך. זה חשוב למניעת תופעות לוואי ולהשגת אפקט מקסימלי של הטיפול.

ד. איך לנהל את הטיפול התרופתי
תחליטו מי ילווה אתכם בתהליך של התאמת הטיפול לשגרה החדשה שלכם. יכול להיות שרופא הילדים שנתן לכם ריטלין מאז שהייתם בגיל 10 כבר לא רלוונטי לצרכים שלכם היום וכדאי למצוא מישהו שיותר מנוסה בעבודה עם מבוגרים. אולי כדאי לצרף גם ליווי של מומחה באימון להפרעת קשב בגלל שהרגלים שעבדו בבית ספר לא בהכרח רלוונטים לשנה שניה באדריכלות בטכניון?

בנוסף, כדאי לבנות לעצמכם אסטרטגיה לניהול התרופות עצמן. איך אתם דואגים למרשמים ואיך אתם זוכרים לקחת את הכדורים. שנת הלימודים גוררת שינוי בשגרה והדבר האחרון שאתם רוצים זה להגיע להגשות ולגלות שבדיוק נגמרו הכדורים והרופא שלכם נסע לחופשה חלומית בתאילנד. אם אתם גרים במעונות, כדאי לדאוג למחבוא טוב לכדורים. לצערנו יש סטודנטים ש'לווים' כדורים מסטודנטים אחרים גם בלי רשות… אם איבדתם את הכדורים כשרצתם למעבדה, בתי המרקחת לא ימהרו לנפק לכם מרשם חדש כי זו תרופה מוגבלת.

חוץ מלקרוא את 168 שעות של הפרעת קשב,  יש לכם עוד טיפים רלוונטים לסטודנטים?