הטיפול התרופתי חשוב, אבל הוא לא הדבר היחיד שעליו כדאי להקפיד – התנהלות נכונה תעזור לכם להרגיש טוב יותר ולהשיג שליטה טובה יותר במצב.
עוד פוסטים בנושא:
פגשתי בחיים המקצועיים שלי אנשים רבים שסובלים מהפרעה דו-קוטבית (ביפולרית, הקרויה בשפת העם מאניה דפרסיה). ברוב המקרים, גם אצל חולים שאובחנו לאחרונה וגם אנשים שאובחנו לפני שנים רבות, הם קיבלו מפסיכיאטר בשלב כלשהו הסברים מלאים על המחלה ועל הטיפולים התרופתיים.
אבל רוב הסיכויים שבשום שלב הם לא קיבלו הדרכה מה הם יכולים לעשות כדי להשפיע על על דפוס המחלה שלהם וכדי לתרום להצלחת הטיפול.
רבים מכירים את המונח הפסיכולוגי 'האם הטובה דיה' (good enough mother). המונח כמובן מתייחס לכך שעם כל הרצון הטוב, אף אמא לא יכולה להיות אמא מושלמת, כיוון שאם היא תהיה מושלמת היא לא תגרום לתינוק דבר חשוב מאד בהתפתחות שבלעדיו אי אפשר להסתדר במציאות. תסכולים. התסכול צריך להיות במידה כזו שהתינוק מצליח להתמודד איתו ולהתגבר עליו.
בעשרים השנים האחרונות כל הרופאים שסיימו את לימודיהם הוכשרו על פי גישה שנקראת Evidence based medicine. הרעיון העומד מאחוריה מאד אטרקטיבי והוא שצריך לשקול כל התערבות, בין אם מדובר בתרופה או בהתערבות אחרת כמו ניתוח, על ידי התבוננות בכל המחקרים שבדקו את ההתערבות הזו, דירוג ההוכחות על פי איכותם ולאחר מכן קביעה האם ההתערבות הזו עוזרת או שלא. אם יש הוכחות, הרי שהחלטה שמבוססת על ההוכחות תהיה החלטה נכונה.
אין ספק בכלל שאנחנו חיים במציאות מלחיצה. יש יותר מדי סיבות להיות בלחץ וחלק מהאנשים שסובלים מלחץ מפתחים גם תופעות שונות של חרדה ואפילו יכולים לסבול מהפרעות חרדה שונות. גם אני כתבתי פה ובמקומות אחרים על עזרה לאנשים עם חרדה, אבל הפעם רציתי לכתוב משהו בסגנון אחר: מה לא לעשות עם אנשים חרדתיים:
ברור למה חשוב לבחור את המטפל הנכון, בין אם מדובר בפסיכיאטר או בפסיכולוג. מצד שני, קשה לעשות את זה אם מסתכלים רק בדפי זהב (או באתרי אינטרנט). תעודות או תארים הם דברים חשובים, אבל הם לא בהכרח נותנים את התמונה המלאה ולעומת זאת המלצה ממישהו שאתה מכיר יכולה להיות הרבה יותר יעילה.