אחת הבעיות שלנו בעולם המודרני, היא הקושי להתמודד עם קצב החיים המהיר והעמוס בלי להרגיש שאנחנו מוצפים ומאבדים את היכולת להתמודד עם שלל המטלות והגירויים שאנחנו נחשפים אליהם.
רבים עסוקים בשחיקה של הצוותים הרפואיים, בעומס הרב ובמחסור המתמשך במערכת הבריאות. כותרות העיתונות מייחסות לכך לפחות חלק משמעותי מהגורמים שהביאו לאחרונה לגל של התאבדויות של אנשי צוות רפואי. הפתרון האוטומטי הוא להציע לצוותים מערכות תמיכה טובות יותר. נשלח אותם לפסיכולוג. ואני אומר – אתם בכלל לא בכיוון.
הפסיכיאטריה הביולוגית נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות. תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בחזית הביקורת, אבל אם תחפשו באתרי האינטרנט הפופולריים תוכלו למצוא בכל שבוע איזו כתבה נגד תרופות להפרעת קשב, נגד אבחנה כזו או אחרת ועל הסכנות וחוסר היעילות של התרופות הפסיכיאטריות
יש כל מני סוגי דיכאון. יש דיכאון קל, יש דיכאון מאג'ורי ויש גם דיכאון לא טיפוסי, Atypical. אבל בניגוד לשמו, הוא נפוץ יותר ממה שחושבים ולכן כדאי להכיר גם אותו. בגלל שהתסמינים שלו שונים מהתסמינים של דיכאון קלאסי, אנשים נוטים לפספס אותו.
השאלה הזו נשמעת קצת מוזר, הרי איזה אדם יכול להיות מבואס כשהוא מצליח? מי לא אוהב לקבל מחמחאות על פרוייקט מוצלח בעבודה או פרסום של מאמר שהוא כתב ביזע בדמעות, או אפילו לקבל הרבה לייקים בפייסבוק על סטטוס כשהיא מספרת שהיא קיבלה קידום?