רוב התרופות החדשות שמבטיחות לנו הרים וגבעות נוטות להתגלות בדיעבד כפחות מושלמות מההבטחות שהבטיחו לנו. משפחת התרופות שנקראות בנזודיאזפינים (בנזו בקיצור) היו תרופות פלא בשנות השישים של המאה העשרים. רופאים רשמו את התרופה לאנשים שסובלים מחרדה, אבל רבים גם רשמו את התרופה במצבים אחרים, כמו להרגעת מצבים פסיכוטים, או להרגיע אנשים במצוקה שסבלו מדיכאון, לשפר את השינה ועוד. לא עבר הרבה זמן עד שהבנזו הפכו להיות בין התרופות הנפוצות ביותר.
השבוע התקשר אלי מישהו וסיפר שהוא החליט שהוא צריך להגיע להתייעצות. הוא עובד בעבודה תובענית, יש לו שני ילדים קטנים ואישה, הוא לומד לתואר שני ובכלל הוא מרגיש שכבר הרבה שנים הוא לא שמח במיוחד. ואני לא כל כך רוצה תרופות, הוא הוסיף.
כולם אומרים שהמצב השתפר. שנגמר הסגר ושיש מתווה לחזרה לשגרה שלכולם יש דעה מאד מגובשת על ההצלחה שלו ושל אסטרטגיית החזרה לפעילות במשק. אבל יש אנשים שסוף הקורונה הוא דווקא הנקודה של התחלת המשבר עבורם.
כשרובנו קוראים מאמרים עם עצות ניהול של המנהלים הבכירים והמצליחים בעולם, או כשאתם נכנסים לקרוא כתבות של מומחי פרודוקטיביות אפשר תמיד להתרשם מהיעילות המדהימה שלהם, מהיכולת לנצל את הזמן בצורה אופטימלית ומהמשמעת העצמית שלהם.
כמו כולנו גם אתם הגעתם לחודש מרץ 2020 וגיליתם את נפלאות השיחות הקבוצתיות בזום. המשפחה שלכם, החברים ואפילו מקום העבודה שלכם מנסים לשמור על שיגרה בעזרת תזמון שיחות ועידה. אנחנו עושים זום כדי לחגוג את ליל הסדר, כדי ללמוד בבית ספר, לראות וובינרים ואפילו כדי לדבר עם חברים. זה הנורמלי החדש של ריחוק חברתי.