ביום ראשון האחרון הוזמנתי להרצות בכנס Com.Vention של עיתון דהמארקר על הפסיכולוגיה של האינטרנט. להרצות על הפסיכולוגיה של האינטרנט זה בערך כמו להרצות על פוליטיקה. לכל אחד יש דעה מגובשת והנושא כל כך רחב שאי אפשר לדעת מה התכוון מזמין ההרצאה כשהוא הזמין אותי. ביקשו ממני לצרף סיכום של ההרצאה, אז הנה התקציר, או הסיכום. אני מזכיר לכם שההרצאה עצמה כנראה יותר מעניינת ומהנה מהטקסט.
איזון בין עבודה, משפחה והחיים הפרטיים שלנו תמיד היה אתגר עבורנו וכיום האתגר הזה רק הולך וגדל. ההשיגים הטכנולוגיים מאיימים להטביע אותנו בעומס המידע שהם מביאים עלינו. יום העבודה שלנו מלא בציפיה שאנו נוכל לבצע משימות רבות במקביל עם דגש על יעילות, יצרנות ויכולת להתחרות בעולם גלובלי.
קראתי את הפוסט המשובח של דנה בויד על סיום פרשת לורי דרו והתאבדותה של מייגן מאייר (פרשנות) והתעוררו בי מחשבות נוספות על דפוסי ההתנהגות האנושית בסביבות דיגיטליות. תזכורת קצרה: מייגן מאייר ובתה של לורי דרו למדו באותו בית ספר והיו יריבות מושבעות. לורי דרו החליטה שהיא צריכה להתערב בסכסוך בין הילדות והחלה להתעלל במייגן מאייר באמצעות האינטרנט על ידי התחזות ברשת החברתית ששתיהן היו חברות בה. התוצאה היתה התאבדותה של מייגן מאייר.
בעיני הבעיה העיקרית בדיונים שמופיעים על הצלחה של אפליקציה טכנולוגית זו או אחרת היא שהדיון נתקע כמעט תמיד ברמת פני השטח של האפליקציה או ברמה שמתחתיה. אנחנו יכולים לדון האם הממשק של האפליקציה הפופולרית טוב יותר, נעים יותר, או זורם יותר מהממשק של אפליקציה שפחות פופולרית. להבדיל, אנחנו יכולים להסביר את הפופולריות הזו מתוך תצפית על צרכים של אנשים. למרות שאני בדרך כלל לא נוטה לכתוב כאן על דברים טכנולוגיים יותר, אני רוצה לנסות ולבדוק אתכם כאן כמה רעיונות שאני חושב עליהם לאחרונה.