מישהו שאל אותי לאחרונה שאלה קצרה: אתה יכול להמליץ לי על פסיכיאטר, שגם ידבר איתי, גם יתן לי תרופות וגם מקבל במכבי? השאלה הזו היא טובה ומתאימה כמובן לכל הקופות. התשובה לצערי מורכבת מעט יותר ממה שהיינו רוצים.
אני יודע שקצת נעלמתי. אחד הדברים שמתרחשים כאשר אתה עושה יותר מדי דברים בו זמנית וכשיש המון כדורים באוויר הוא שצריך בשלב כלשהו להחליט אילו מהדברים חשובים ולאיזה כדורים אתה מניח ליפול, לפחות זמנית. הייתי בחופשה קצר מכתיבה בבלוג הזה, עסוק בדברים שקשורים בתל השומר, במרכז רזולוציה ובעוד כל מני עיסוקים שטרם הגיעה השעה לכתוב עליהם. אני רוצה לכתוב על שני דברים שקשורים בשיווק ברשת האינטרנט.
האמת, רציתי לכתוב רשימה על איך טיפולים כדאי לנסות כחלק מהטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ישנה הרבה בורות בעניין הזה, אפילו בתחום של הפרעות קשב בילדים.
אבל הפעם רציתי דווקא לכתוב על איך לא מנהלים טיפול בהפרעת קשב וריכוז.
נניח שאתם או מישהו קרוב לכם חושד שאולי יש לכם הפרעת קשב וריכוז. נניח שאפילו החלטתם שאתם רוצים לברר את העניין. איך אתם יכולים להתקדם בפתרון התעלומה כדי לדעת אם באמת יש לכם הפרעת קשב וריכוז או שמדובר במשהו אחר לגמרי?
הדבר שאנשים מפחדים ממנו יותר מהכל, הוא לא לגלות שיש להם בעיה אלא שיידעו שיש להם בעיה. התופעה הזו כמובן בכלל לא קשורה לפסיכיאטריה, אבל דווקא בתחום הפסיכיאטריה היא בולטת במיוחד. אנשים לא מזדרזים לספר על המחלות שלהם, על המצב המשפחתי ועל בעיות כלכליות. יש איזו אמונה שאם ידעו על המצב שלנו מייד יתייגו אותנו תחת איזו כותרת, ויתנהגו כלפינו בהתאם.
נפתח בסדרה של רשימות קצרות וממוקדות שיעסקו בהבטים שונים של הפרעת קשב וריכוז. אני מקווה שאני אצליח לעמוד בתוכנית שלי ולתמרן בין כתיבת הרשימות לבין העיסוקים השונים שלי. יותר מדי דברים שמפריעים לריכוז….