אתה שוכב במיטה בלילה והראש שלך מסרב להפסיק לחשוב, אתה בחברה טובה. הרבה מאוד אנשים עם הפרעת קשב מתארים קושי משמעותי להירדם, לישון רצוף, או לקום בבוקר בתחושת מנוחה. התחושה היא שעייפים כל הזמן, גם כשכביכול ישנים.
היכולת להתרכז נתפסת לרוב כמיומנות בסיסית. כשאנחנו לא מצליחים לשמר תשומת לב, אנחנו נבהלים. לעיתים קרובות, האצבע מופנית מיד לעבר אבחנה אחת בולטת: הפרעת קשב. אבל המציאות מורכבת יותר.
כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב ופעלתנות יתר – או בשמה הרשמי, Attention Deficit/Hyperactivity Disorder , הסיפור המוכר בדרך כלל מצטמצם לשלושה סימפטומים עיקריים: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות. אבל התמונה הזו, כמו רבות מההכללות בתרבות הפופולרית, לא רק פשטנית אלא גם מטעה.
לאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב, סביבת העבודה לפעמים יכולה להציב אתגרים ולהביא לתסכול וחוויה של חוסר ערך.
זה לא אתם, אבל כמה מהחברים שלכם מספרים שהם מסיימים את היום כשהם מותשים והראש שלהם פשוט לא מתפקד. זה לא רק בזמן מלחמה, לפעמים זה קורה לנו בשגרה.
כבר שנים רבות שאנו יודעים שיש הבדל בשיעורי האבחון של הפרעת קשב בין ילדים לילדות ובין נשים לגברים. אם בעבר יחס המאובחנים בין נשלים לגברים היה אחד לעשר, כיום היחס בילדים כבר מגיע ל אחד לשניים. במבוגרים היחס ירד מאחד לשלוש לאחד לאחד וחצי. למרות זאת, למרות ששיעור המתמודדות עם הפרעת קשב זהה לגברים, עדיין פחות נשים מאובחנות.