לפעמים יוצא לי לצאת מוקדם יחסית מהעבודה. כנהוג במדינתנו, את הזמן שאני מרוויח מהשעה המוקדמת שבה אני יוצא מהעבודה אני מבזבז בישיבה בפקקים של גוש דן. אתמול, בזמן שהשתרכתי לאיטי בפקקים, הקשבתי לתוכנית ברשת ב' של קול ישראל לפני השעה ארבע. בשעה הזו משודרת תוכנית די חביבה ומעניינת העוסקת בדיווחים על אירועים ברחבי העולם ואני מוצא שתמיד מעניין לשמוע על אירועים כאלו ולהתרחק קצת מגבולות ארצנו הקטנטונת. עד ששמעתי את המומחה של רשת ב' לענייני איראן.
גם אם אתם לא מתעסקים בכלכלה, מתעניינים בנגזרים או מבינים מה זה CDS (רוב האנשים לא משחקים בבורסה באופן ישיר), סביר להניח שאתם מושקעים באופן ישיר או עקיף בבורסה הישראלית או בשווקים בעולם. לכל אחד מאיתנו יש קרן פנסיה, קופת גמל או קרן נאמנות. כולן מעורבות במידה זו או אחרת בקריסה של השבועות האחרונים וכולם בלחץ.
נשאלתי לא מזמן על ידי אחת הקוראות באתר מה דעתי על חוות דעת פסיכיאטרית שניה. ובצדק, אחת השאלות החשובות ביותר שבהן נתקל אדם שסובל מבעיה בריאותית כלשהי היא מתי והאם לפנות לחוות דעת שניה. הסיבה העיקרית להתלבטות היא שחוות דעת כזו היא פעולה שיש לה השלכות רבות על הטיפול, הרבה מעבר לעצם הפניה לאדם נוסף כדי לשמוע את דעתו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר כמה דברים בנושא.
לפני כחודשיים פורסם במגזין salon מאמר בנושא חיפוש מידע רפואי על ידי מטופלים באתרי אינטרנט שונים. כמות המידע שקיים ברשת ונגיש למטופלים עולה בהתמדה והמסר הכללי של המאמר הוא ש"המידע שקיים באינטרנט טוב לרופאים ולמטופלים" והוא בהחלט מייצג דעה של רבים מהרופאים. ישנם עדיין מעט רופאים שיש להם קושי להתמודד עם השינוי בתפקידו של הרופא ובמקומו כמוקד הידע האולטימטיבי כלפי המטופל אך מדובר בקבוצה הולכת ונעלמת של רופאים.
חודש אחד בלבד עבר כאן באתר מאז ששאלתי אם התרופות לדכאון לא עובדות (וגם עניתי) וכבר העיתונות העולמית רוגשת בגלל מאמר חדש שפורסם ב PLOS Medicine הטוען שתרופות ממשפחת SSRI כמו פרוזאק, לוסטרל, ציפרלקס, פבוקסיל או סרוקסט המשמשות לטיפול בדכאון לא מסייעות לטיפול בדכאון קל. הפתעה! אבל לא ממש.
אחד המאפיינים של אתרים אישיים הם שאפשר לעסוק בהם בכל נושא שבעל האתר מעוניין לעסוק בו. אבל מאתר שכותרת המשנה שלו "על נפש, טכנולוגיה וכל מה שביניהם" ועוסק בעיקר בפסיכיאטריה מצופה להעיר במשהו על הכתבה שהתפרסמה ב 13.7.07 במוסף סופשבוע של מעריב תחת הכותרת המבטיחה "אז נכניס אותך למחלקה הסגורה". בזמן האחרון אני שואל את עצמי האם יש טעם בכלל להגיב לכתבות שמופיעות בעיתון?