למיקטל (Lamotrigine) היא תרופה ותיקה יחסית אשר משמשת מזה שנים כטיפול נוגד אפילפסיה. ברבות השנים התברר כי היא גם יעילה כטיפול בתחום הפסיכיאטריה למגוון של מצבים ובכלל זה: טיפול מייצב מצב רוח למצבים של מחלה דו קוטבית (ביפולרית), תרופה משלימה לחיזוק טיפול בדיכאון, הפרעה סכיזואפקטיבית וכן סוגי כאבים עצביים שונים.
בעיה נפשית כמעט אף פעם לא נשארת רק בעיה רק של מי שסובל ממנה. אם למישהו יש חרדה גם בני המשפחה שלו מרגישים בחרדה ושותפים להתמודדות איתה. אם למישהי יש דיכאון גם בעלה והילדים יושפעו מהדיכאון. בעיות כמו הפרעה אובססיבית טורדנית (OCD) משפיעות באופן ישיר על היחסים במשפחה ועל הרגלי החיים.
בתחילת החודש התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה המתארת את חייו של פסיכיאטר אמריקאי מבוגר, אשר מתלונן על כך שהעבודה שלו כוללת בעיקר מעקב תרופתי ופגישות קצרות של 15 דקות עם מטופלים לצורך כתיבת מרשמים.
הפסיכיאטר מתלונן על כך שהוא נהנה פחות ופחות מהמקצוע שלו. אותי זה לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במגמה כלל עולמית.
באופן רשמי, דיכאון קל הוא תחושה קלה ומתמשכת של דיכאון אשר לא מגיעה לעוצמות של דיכאון מאג'ורי. האנשים ממשיכים לעבוד ולתפקד, הם לא בוכים מהבוקר עד הערב, הם לא חושבים על התאבדות או על מוות. הם פשוט מבואסים.
האם אנחנו צריכים להתייחס לדיכאון קל ברצינות? יש אנשים שטוענים שאנחנו לוקחים בעיות אנושיות טבעיות כמו עצבות או דכדוך והופכים אותן להפרעות פסיכיאטריות. האם דיכאון קל הוא בכלל בעיה?
כנראה שהמשימה הקשה ביותר של בעל אחריות במדינת ישראל היא להחליט מי יחיה ומי ימות. ביהדות כך אומרים לי המבינים, פיקוח נפש דוחה הכל כמעט. אבל במדינת היהודים, נראה שפיקוח נפש דוחה גם נפשות אחרות.
שני דברים שכדאי להזהר מהם כאשר פונים לקבל מידע בפורומים ובאתרים רפואיים באינטרנט. כן, גם באתר הזה.