בין ההתנהגויות האנושיות יש מגוון תופעות כפייתיות כאשר הידועה שביניהן היא טריכוטילומניה. אבל לטריכוטילומניה יש בת דודה שפחות מוכרת בציבור אבל היא מציקה לא פחות שנקראת דרמטילומניה ואפילו אנשים מתחום הפסיכיאטריה לא תמיד מכירים את התופעה.
שלפוחית ביישנית היא סוג של חרדה חברתית בה מעורבת מערכת השתן, ומתאפיינת בקושי עד חוסר יכולת להשתין במקומות ציבוריים. הגורם העיקרי להפרעה הוא פסיכולוגי לחלוטין אולם במצבים מסויימים יכולה לגם להתפתח בעיה פיסיולוגית עקב כך שאדם לא יצליח לעשות את צרכיו במקום ציבורי.
על google, גבולות, פרטיות, ועל איך אפשר להפוך את גוגל פלוס לרשת חברתית בעלת משמעות אמיתית עבורנו.
באופן כללי בני אדם אוהבים ביטחון ויציבות. אנחנו מעדיפים לחשוב שאם גדלנו בישראל, למדנו בבית-ספר, הלכנו לצבא, עבדנו קשה ושילמנו מיסים אז הדברים יסתדרו עבורנו באופן משביע רצון. אם גם נשמור על החוקים של המדינה ונחסוך בצורה סבירה לימים קשים אז כנראה שמצבנו אפילו יהיה טוב. כל זה כמובן נכון עקרונית, אבל גם לאנשים טובים וזהירים יכולים לקרות דברים רעים.
מגזין פורבס פרסם לאחרונה סדרה של רשימות על ההבנה, הטיפול והמניעה של התאבדויות. סדרת המאמרים הזו כמובן לא מכסה את כל מה שאפשר בנושא התאבדויות או אבדנות, אבל באופן יחסי הרי התקשורת לא עוסקת בתחום הזה אלא באופן שטחי ביותר ולכן יש מקום לכבד את המאמץ של פורבס.
אימייל, פייסבוק, טוויטר, סלולר, בלוגים, פורומים ועוד עשרות שירותים וטכנולוגיות מאפשרים לנו להיות מחוברים לאנשים אחרים. לכל טכנולוגיה או שירות חברתי יש מערכת חוקים ומוסכמות בפני עצמם. מבחינות מסויימות מעולם לא היינו כל כך מחוברים ונגישים לתקשורת עם אנשים אחרים. מצד שני כל התקשורתיות הזו, עם ההבטים הנפלאים שבה, מגיעה עם מגוון של קשיים חדשים והשלכות בלתי צפויות.