לפעמים, יש הכרח לומר את המובן מאליו, ולו רק בגלל שמה שמובן מאליו זה לא תמיד הדבר שאנשים עושים. אחסוך לקצרי הרוח את הקריאה ואומר זאת בבירור: אם אתם סובלים מדיכאון לא ממושך מדי, אתם צריכים ללכת לטיפול פסיכולוגי ולקחת טיפול תרופתי במקביל. נקודה.
על הדילמה הרפואית סביב משא ומתן על אבחנות וטיפולים, ובעיקר במקרה של הפרעות קשב.
אחת השאלות הכי קשות ששואל עצמו אדם שסובל מדיכאון הוא איך עושים את כל הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהדיכאון. בסופו של דבר יש המון דברים שאדם שסובל מדכאון צריך לעשות. צריך ללכת לפסיכיאטר, ללכת לפסיכולוג, לקחת תרופות, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה. איך מוצאים מוטיבציה לכל זה?
יש המון שיטות טיפול: גם טיפול פסיכיאטרי וגם טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה, ביופידבק והיפונזה, תרופות ודמיון מודרך ועוד ועוד. כל האנשים, ללא יוצא מהכלל, לא פונים לטיפול כאופציה ראשונה כשמתעוררת אצלם בעיה והם מתמודדים עם קושי כלשהו. הם מנסים להתמודד לבד או בעזרת חברים ומשפחה. במקרים רבים זה מספיק אבל כשלא, איך יודעים שהגיע הזמן לפנות לטיפול?
נוגדי הדיכאון הם אולי התרופות הכי נפוצות בעולם הפסיכיאטריה, ובמקרים מסויימים מתקרבים להיות הטיפול הנפוץ ביותר בעולם. אבל לנוגדיהדיכאן גם יכולות להיות תופעות לוואי. חלק מתופעות הלוואי הנפוצות מופיעות בתחילת הטיפול וחולפות בתוך ימים עד מספר שבועות וחלק לא נעלמות וממשיכות להפריע למטופל כל עוד הוא לוקח את התרופה.
אם אתם או אחד מבני משפחתכם אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז אתם בוודאי יודעים שיש יותר מדרך אחת להגיע לטיפול אופטימלי בהפרעה הזו: טיפול תרופתי, אימון להפרעת קשב, יעוץ זוגי, אבחונים תעסוקתיים – לכל אלו יש מקום במערך הטיפול שיכול לעזור למי שמתמודד עם ההפרעה.